הפניתי מבט לשמיים,
לראותכם, שוכני עפר -
מולידיי.
ביקשתי לפרוט מטבעות
חסד, שלא הותרתם,
בלכתכם.

צבירי כוכבים, זֹהר הקָסְיוֹפֶאה,
כֻּלָם לנגד עיניי ואתם עלומים,
כערפילית.
חפשתיךָ אבא בכוכב הצפון,
בנתיב החוכמה, לא ראיתיך.
שותק כתמיד.

ואותך אימי, בְּשביל החלב  -
בִּשְבִיל החלב שהנקת שפתיי
ואז הבנתי,
מדוע מנשבת עָגְמָה בְּרוּחִי.

כי דרך החלב עוברת גם
עצבות האם.
מחר אדבר אליכם, אולי
עצמימי השמע בכם נוֹתְרוּ,

טרם אוּכְּלו.