אהבה - זה כל הסיפור !
דנה, קרן ונועה, שלושת הרב"טיות המשרתות מזה קרוב לשנה בבסיס,
התכנסו בחדרן לעוד ערב ארוך.
דנה הוציאה מן הארונית שלה קופסת שוקולדים, הניחה אותה על
השולחן שבמרכז החדר ואמרה:
"בנות, אתן מוזמנות להתכבד, קבלתי אותה מהמפקד לכבוד ט"ו באב"
"ט"ו באב?" כך קרן, "מה זה בכלל?"
"את רצינית?"  תמהה דנה, "את באמת לא יודעת מה זה???"
"לא" משכה קרן בכתפיה באדישות "אבל שוקולדים אני אוהבת" אמרה
ושלפה מן הקופסא שוקולד בצורת לב.
נועה שהייתה עסוקה במריטת גבותיה הניחה את המראה מידה ואמרה:
"טמבלית שכמוך! זה חג האהבה היהודי"
"אה" הפטירה קרן בחיוך, "אתן יודעות שבתורה אני חלשה..."
הבנות חייכו והניעו בראשיהן בתנועת פליאה.
"יש לי רעיון!" קראה לפתע נועה בהתלהבות "בואו נקדיש את הערב
הזה  לסיפורי אהבה ונראה של מי יהיה הכי מוצלח!"
"אחלה רעיון!" קראו השתיים האחרות כמעט ביחד, "תתחילי את!"
נועה חשבה רגע, נגסה בשוקולד מרובע אחד ואז ניכר בה שהגיעה
לכלל החלטה.
"אני אספר לכן על האהבה הראשונה שלי, אהבת ילדות. זה היה עוד
ביסודי. הייתי מאוהבת בגיא עד מעבר לאוזניים. גיא היה מלך
הכיתה. הוא לא היה הכי יפה, לא הכי חכם וגם לא הספורטאי הכי
טוב, אבל היה בו משהו שמשך את כולם כמו מגנט. הבנים הלכו אחריו
ועשו כל מה שאמר. הבנות היו מאוהבות בו כולן. אני הייתי נועצת
בו מבטים במשך שיעורים שלמים ולו זה בכלל לא הזיז. פעם אחת
אמרה לי אחת המורות שהצוואר שלי ייתפש ואני נורא הסמקתי.
בלילות היה לי חלום כמעט קבוע. הייתי חולמת שאני באה אל גיא.
הבית שלהם היה הכי יפה בשכונה: שתי קומות, תריסים צבועים אדום
וגינה יפה. אני מצלצלת בדלת ואמא שלו פותחת לי. היא מכניסה
אותי בחיוך לסלון, מזמינה אותי לשבת בכורסא הכי רכה וגדולה
ומביאה לי צלוחית של גלידת וניל. היא שואלת אותי כל מיני שאלות
ובכלל לא מדברת על גיא. פתאום, באמצע הגלידה, הדלת נפתחת וגיא
נכנס. יש לו כדורגל ביד והוא כולו מזיע. אני רואה את ההפתעה על
פניו ותמיד בשלב הזה אני מתעוררת. נמאס לי מהחלום הזה ונורא
רציתי להפטר ממנו. לקח לי כמה שנים טובות לשכוח אותו וגם את
גיא".
"וואו!" נאנחה נועה, "והייתם חברים?"
"לא, מה פתאום ?! אמרתי לכן שהוא בכלל לא שם עלי. אחרי היסודי
הוא הלך לבית ספר חקלאי וכמעט לא ראיתי אותו יותר".
הבנות השתתקו, מהורהרות. קרן הדליקה את הקומקום החשמלי והכינה
לשלושתן קפה. בעודן לוגמות מן הספלים החלה היא את סיפורה.
"אני אספר לכן על אחותי הגדולה מיכל. היא הייתה תלמידה
מצטיינת, בפרט במקצועות הריאליים. באופן טבעי התקבלה לעתודה
ולמדה בטכניון בחיפה. בכל יום ראשון אבא שלי היה מביא אותה
לתחנת הרכבת, סוחב לה תיק כבד עד הרציף ממש. ביחד אתה נסע בחור
יפה ושתקן שגם הוא למד בטכניון. בהתחלה הייתה מיכל מסתכלת
עליו, מחייכת אליו לפעמים, אבל שום דבר לא זז. היא סיפרה לי
עליו והרגשתי שהוא מאוד מוצא חן בעיניה. אמרתי לה 'אז תתחילי
אתו את, מה יש?' כנראה שהדברים שלי השפיעו עליה והיא התחילה
לדבר אתו. מסתבר שהוא רק חיכה לזה. הם היו מדברים כל הדרך
וממשיכים ללכת יחד למעונות. פעם אחת תפסה אחותי אומץ והציעה לו
ללכת לסרט. הוא הסכים. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, אחר כך כבר
התחיל ליזום בעצמו יציאות משותפות. אחרי שנה הם עברו לגור יחד
ואחרי עוד שנה התחתנו. היום כבר יש להם ילדה חמודה בת עשרה
חודשים שאני ממש מתה עליה".
"יפה" אמרה נועה, "עכשיו תורי. אני אספר לכן על הורי. אמא שלי
הייתה תל-אביבית אסלית כזאת. פעילה בצופים, מדריכה. לפני פורים
החליטו בשבט לשלוח משלוחי מנות לחיילים. אמא שלי הלהיבה את
החניכות שלה להכין משלוחים יפים ומושקעים. אחת מהן שאלה אותה
אם גם היא מכינה משלוח. האמת שלא התכוונה אבל בגלל השאלה שינתה
את דעתה. היא הכינה משלוח מאוד מושקע. הכניסה את הממתקים הכי
שווים וגם בקבוק אפטר-שייב יקר ויוקרתי. הוסיפה כרטיס ברכה מלא
לבבות וכתבה עליו פורים שמח ואת מספר הטלפון שלה. בערך שבועיים
אחרי פורים הטלפון בביתה צלצל. על הקו היה החייל שקבל את
המשלוח שלה"
"זה היה אבא שלך?" התפרצה דנה לסיפור
"ומה חשבת?" חייכה נועה, "אבא שלי היה מושבניק גזעי. בחיים שלו
לא אכל ממתקים כאלה ולא קנה אפטר שייב כזה יקר. הוא היה סקרן
מאוד להכיר את הבחורה המשקיענית הזאת. הוא אמר לה שקבל אפטר
והציע להיפגש בעיר. אמא שלי מאוד התרגשה. בכל זאת הייתה רק
בכיתה יוד והוא כבר חייל. היא הסכימה להיפגש וככה התחיל הרומן
ביניהם. הם היו חברים ארבע שנים ורק אחרי שגמרה את הצבא
התחתנו".
"והם חיים באושר ועושר עד היום הזה" קראה דנה וקרן מחאה
כפיים.
"בעושר לא כל כך, אבל באושר - כן!" פסקה נועה.
"אז אני בוחרת בסיפור שלך" אמרה דנה
"גם אני" הצטרפה אליה קרן.