אני מקנא בעננים,
מרחפים רחוק מכולם,
כשכועסים ממטירים זעמם
וכשרגועים משנים צורה כאוות נפשם.
אני מקנא בעלים,
בלי הרבה מאמץ מתקדמים בעולם,
לפעמים מטיילים פה ושם.
וכשניגמר תפקידם בעולם,
משמשים כמצע לחיים חדשים.
אבל אני זה אני,
ואני פה לבד.
אבל אני זה אני,
תמיד פה בצד.
אבל אני זה אני,
לא מחפש מה שאבד.
אני מקנא באדמה,
גם כשדורכים עליה,
תמיד היא בתקומה.
לפעמים מגיעה היא בשלל צבעים,
תמיד מביאה לכולם חיים.
אבל אני זה אני,
ואני פה לבד.
אבל אני זה אני,
תמיד פה בצד.
אבל אני זה אני,
לא מחפש מה שאבד.
אני מקנא בחפצים דוממים,
תמיד הם פה בלי מילים.
לפעמים הם עוזרים,
לפעמים סתם יושבים,
בלי הרבה מאמץ מבדרים אנשים.
אבל אני זה אני,
ואני פה לבד.
אבל אני זה אני,
תמיד פה בצד.
אבל אני זה אני,
לא מחפש מה שאבד.
אבל אני זה אני,
לא עלה או ענן שנסחף.
אבל אני זה אני,
לא אדמה ולא דומם.
אבל אני זה אני...
סתם, אצלי הכל שומם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.