[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיא שמש
/
בציר כיסופים

אבא ואני שיחקנו כדורגל, וכשחזרנו הביתה - אבא אמר לאימא "הבן
שלך גבר אמתי, כמה פעמים הוא התקיל אותי..." ואז הוא הלך
להתקלח, ואני נכנסתי לחדר לסרוג את כובע הצמר של אימא. הרגשתי
את אבא נכנס לחדר עם תחתונים, אבל הוא שתק. הייתי עסוק בסריגה,
ולא הבטתי בו למה הוא שותק. אחרי רגע הבנתי שהוא גם לא זז, אז
הבטתי בו, והוא התנפל עליי והטיח בי מכות. "מה עשיתי? מה
עשיתי?" צעקתי בפניקה. "הבן שלך מתרומם," הוא צעק על אימא, "את
יודעת מה הוא עושה? סורג!" את המילה סורג הוא ביטא בגועל,
סוווורגגגגג. נחפזתי לכיור לשטוף את הדם, והקאתי דם. "אבל זה
מה שהמורה אמר לנו לעשות," בכיתי. "למה שהמורה יגיד לך לסרוג?"
הוא קרא, "לאימא, לכבוד יום האם," אמרתי בוכה. אבא שתק, ושמעתי
אותו מדבר עם אימא, ואחרי כמה זמן הוא בא אליי לחדר ואמר
"החלטתי שאתה לא הולך יותר לבית הספר. הם מנסים לעשות אותך
מתרומם. אני ארשום אותך למכון, ואתה תהיה מתאבק."

תודה ל"מעבורת"



בוני
מצאנו את בוני ליד כמה קרטונים ליד הבית. אני חושב מישהו זרק
אותה, היא הייתה גורה, והיה כרוך לה חוט תפירה אדום סביב
הצוואר. כמובן שאם היא הייתה גודלת עם החוט, היא הייתה נחנקת,
אבל הורדנו אותו. אימצנו אותה, לקחנו אותה לווטרינר, יותר נכון
ווטרינרית. היא נתנה לה גלולות בשביל משהו, אני לא זוכר. פעם
היא טיפסה שם על עץ, והזמנו ממש ניידת של מכבי אש להוריד אותה,
כמו בסרטים המצוירים. אימאבא לא אהבו אותה, והיה הרבה מתח
בבית. בסוף מסרנו אותה לאיזו משפחה אשכנזית, שרצתה לשלם לנו
והשאירה לנו צ'ק עבור הארגז שלה. לא פדינו את הצ'ק. המחאה.
אחרי זה האימא של המשפחה האשכנזית בכתה לנו שהיא לא אוכלת,
למרות שהיא מטגנת לה, לבוני, נתחי כבד במיוחד. אני חושב שהיא
הייתה בהיריון והתגעגעה אלינו. אני לא יודע אם זה נכון, אבל
אחותי אמרה לי שהאשכנזייה אמרה לה שבוני הסתדרה בסוף, ואפילו
יוצאת וחוזרת כמו כלב מבוית. ואולי אפילו נולדו לה גורים, כי
לא עיקרנו אותה. היא הייתה מצחיקה כשהיא הייתה מיוחמת...
מבליטה את התחת ומשמיעה קולות מוזרים. פעם היה כלב בחדר, וכל
השערות שלה עמדו מפחד, היא נראתה גדולה פי 3. פעם לקחנו אותה
לטייל, והיא חזרה לבית הלא נכון, והיינו צריכים ארגז כדי
להצליח להחזיר אותה. פעם נתנו, יותר נכון אימא נתנה, אותה
למישהי שזרקה אותה, מצאתי אותה ברחוב והבאתי אותה הביתה,
וקניתי לה כמה קופסאות טונה במים. היא אכלה המון, ואחותי
הורידה לה את הקרציות. זה היה לפני האשכנזייה. אחרי זה נדנדו
לה מהווטרינריה שצריך לטפל בה, לא ענינו, והם איימו שידווחו
עלינו. לא ידעתי שאפשר לדווח על דבר כזה, אולי סתם רצו להפחיד.
היינו צריכים להבהיר להם שבוני החתולה כבר לא אצלנו, ובזה נגמר
הסיפור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הא-הא, איזה
שניצל טעים אני
אעשה ממשה הקצב










אפרוח ורוד
מוכיח ששניים
יכולים לשחק
במשחק הזה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 16/9/17 10:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיא שמש

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה