היא לבשה את כותנת הלילה שאהב השחורה עם הפסים הלבנים, הוא היה
אמור להגיע ב6 והשעה רק 2.
הבטיח לה שהוא ייצא מוקדם וייגיע ישר הביתה
לבית שלה
הדגיש את זה ונתן למילים נוכחות פיזית
שתדע
שהוא מתכוון לכך.
היא צבעה את השפתיים באדום, ניפחה את שיערה, מתחה את הסדינים
והתיישבה על קצה המיטה.
הרגליים טופפו בקצב בלתי סדיר, צפייה והתרגשות ערפלו אותה ללא
היכר.
קמה, הוציאה כוס מהמזווה, מזגה עד לחצייה ולגמה בבת אחת.
חום התפשט בגופה וחיוך אדום על פנייה.
ידה ליטפה את צווארה בכדי להרגיע אותה, נזכרה כיצד ידיו
מטיילות מצווארה אל מותניהטהבל פיו מצייר ציורים באוויר.
מציצה אל השעון עם חשש שעוטף שהנה והזמן לא עובר.

-

בצידה השני של העיר
הוא יושב במשרד, ישיבה סוערת
מתכתב איתן מתחת לשולחן
הודעות אסורות לאחת והודעות אהבה לאחרת
מציץ בשעון שהזמן כבר יעבור
השעה 3 מופיעה, עוד שלוש שעות עד להצגה
הוא יכפתר מעילו ויסיר מכנסיו, ייקח אותה ב"מרכבת זהב"
ידו תטייל במורד גופה ומילותיו ישכנעו אותה

-

שוב היא מוזגת כוס שנייה
הכתפייה אט אט נפלה
כתף חשופה ולגימה ארוכה נזכרת במה שקרה בפעם שעברה
בשפתיו החמות שמצאו את דרכן אל חמוקייה, בלשונו החמקמקה שהקישה
את גופה
היא רצתה אותו שוב
לסיים את אותו הכישוף שהתחיל בפעם שעברה
השעה הייתה כבר ארבע.

-

הוא בשלו יושב במשרדו
מכנסיו כבר לוחצים כשהמחשבות מרצדות
איך יסיר כתפייה ופיטמה עירומה תיחשף מול שפתייו.
"אאחר היום"
הוא שולח בנונשלנטיות
"?שוב ישיבה"
היא עונה
השעון כלא נע עומד על ארבע כשהוא עונה לה תשובה יבשה.
היא לא עונה חזרה אך הוא ממשיך וכותב, מצטט מילים משיר השירים,
משחק עם הלב.

-

הטלפון לא מפסיק להבהב
היא גולשת אליו מטושטשת
חיוך זדוני עולה על שפתייה
ולשונה מלקקת לאט
במילים הוא כבש אותה כבר בהתחלה עכשיו הוא שומר מלמעלה
המילים מרקדות על שפתייה כשהיא קוראת את ציטוטיו
רעד בין רגליה
היא רעבה איליו.

-

השעה 5 מהדהדת מקצה החדר
תיקתוק השעון נשמע חזק כצעקתה מליל אמש
אורז חפציו, לובש מעילו
כותב לה - חכי

-

שוב המילים חותכות את אדי האלכהול שמילאו את החדר
נשענת על השיש ונמתחת לאחור
לוקחת נשימה עמוקה בידיעה שהשעה 6 קרבה
חוזרת לחדרה, מותחת את הסדינים ומתיישבת על קצה המיטה
ציפורנייה ננעצות במזרן מנסה להירגע

-

עוד פחות משעה והוא אצלה
מסיר כל זכרון מאחרת
עירום מקליפותיו
יהיה רק איתה


שלוש דפיקות עמומות בדלת
משלימות את קצב הלב
הדלת נפתחת היא לא נעה
נושכת שפתייה עד כאב
השעון כמחייך אליה
השעה שש הגיעה
היא מזדקפת לאט מנסה להשתלט על הרעד בגופה
ניגשת לדלת כתפה חשופה
מגוששת את ידית הכניסה
חוששת מה יעמוד בצד השני של דלתה

-

הוא מחכה כחייל בצידה השני
מסוקס וגבוה עם מבט חתרני
משתוקק כבר לפשוט את בגדיו מעליו
לחקור את גופה כמו מארב
הוא פורק אצבעותיו ומנסה להירגע
השעון מבצבץ והנה עברה עוד דקה

-

הדלת נפתחת הוא עומד ממולה
ללא מילים הוא עובר דרכה
ידיה נשמטו אל צידי גופה
כשהוא עט לעברה

-

הריח שלה שיכר אותו כבר שנכנס
הוא השיט ידיו אל ידיה והרימן מעל לראשה
ללא בקשת הסכמה נתן ללשונו למצוא את מקומה

-

היא נכנעה לכוחו והרפתה את גופה
אך רגליה נכרכו סביבו כנחשים
רצתה להרגיש את חומו צמוד אליה

הוא לא התנגד למגעה והתמסר הוא לה
באחת מידיו אחז בה ובישבנו ריתק אותה
ידו טיילה על גופה כאילו עירומה היא
-

התגובה הייתה מיידית כל גופה הצטמרר
היא חייכה מתחת לשפמו הוא שמט את  כותנתה

-

כנער בחנות ממתקים עיניו בערו
המבט לא יכל להשלים את הטעם
אליו השתוקק כל היום
ידיו התהלכו על גופה העירום
עד שהגיעו אל חומה
היא הייתה מוכנה אליו
חמוקיה סגרו עליו
אך הוא הבין  זאת  כבר ממבטה

-

כל היום חיכתה למגע ידיו
ועכשיו עורה נשרף מתחתיהן
הוא נע תחתיה כדי שלא תוכל לזוז
גם לנשום היה לה קשה
התקרבה אל שפתיו וליקקה אותן
מהתחתונה ומעלה
היא לא הייתה צריכה להתאמץ
הוא ישר המשיך במקומה

-

שחרר את ידיה מאחיזתו
הן נפלו על כתיפיו
כוחו התמלא בחלציו
הוא בעל את שפתייה ולשונה
לא השאיר לה ברירה
הרי זה לא שהיא התנגדה

-

לחשה באוזנו "תעצור"
שחררה רגליה ממנו וכותנתה השחורה נשמטה לרצפה
אחזה בידו ביד נחושה חצי חיוך וקריצה
לקחה אותו לחדרה.

-

בלי מילים העביר לה את המושכות,
נכנס אחריה אל חדר חשוך
עקב אחריה כמו מכור שיודע שכאן מחכה המנה הבאה
וכן, הוא היה מכור אליה.

-

כשהרגישה בבטחון שחררה את ידו
זכרה שזה האזור שלה
כאן היא המלכה
הושיבה אותו על קצה המיטה
פסקה רגליה, התיישבה מעליו
"סמוך עלי" פקדה
וקשרה את עיניו בצעיף של קטיפה

-

הכל התחיל באותו הלילה,
השמיים היו ריקים מכוכבים והירח נראה כאילו אלוהים מחזיק אותו
בכף ידו שיאיר על כל אלו שאיבדו את דרכם.
השעה הייתה אחרי חצות כשהרכבת הגיעה לתחנה האחרונה שלה.
היא ירדה ממנה כסהרורית,
עיניה חצי עצומות ומספר תיקים עימה, ארזה את כל חפציה ועזבה -
נסעה אל הלא נודע.
התחנה הייתה שוממת, במשמרת היה רק שומר אחד שהסתובב ללא מנוחה
היא בחרה להתרחק ממנו.

-

הוא חזר מהבר, הוא וכמה חבר'ה נפגשו לבירה ולראות את המשחק.
"כל הנשים מרכלות וכל הגברים שותים" זה היה המוטו שלהם כדי שכל
מה שקרה שם ישאר שם.
הוא פתח את החלונות והגביר את המוזיקה ניסה לגרום לה להשתלט על
המחשבות אבל זה לא עבד הוא היה שקוע בהן עמוק.

-

היא יצאה מהתחנה והזמינה מונית,
כששמעה כמה זמן יקח לנהג להגיע היא פלטה אנחה ארוכה ומיואשת
מפיה, זרקה את התיקים על הרצפה והתיישבה על אחד מהם.
קירבה אל עצמה את הסלולרי והחלה לדפדף בו ללא סיבה.
הזמן גלש והיא לא שמה לב לעובר סביבה עד ששמעה אותו.

-

הוא נסע למלא דלק ובדרך עצר לקפה, הראש לא הפסיק לעבוד.
בזווית העין הוא ראה אותה, כמו לילית קסומה היא ישבה שם.
שיערה נשפך על כתפייה, ראשה שמוט לכיוון רגלייה, קעקוע נחשף
בניהן.
הוא השתוקק לראות את פניה ובלי משים לב פלט אנחה.

-

היא שמעה קול מרוחק והרימה ראשה,
עיניה הכהות ניצנצו באור הירח.
לא היה לה מושג מי היה מולה, היא התעניינה רק בנהג המונית שהיה
צריך לבוא כל דקה.
לא לקח יותר מידי זמן עד שהיא נדרכה.

-

הוא חזר לרכבו ונסע לכיוונה,
צמא חולני לראותה מקרוב.
כל המחשבות נעלמו ממוחו באותו הזמן ורק היא הופיעה שם על ענן.
רגע של תשוקה לטעם אסור ומתוק להפליא - כי מה שיקרה שם ישאר
שם.

-

היא נדרכה כחתולה,
נשימותיה התגברו כל עוד המרחק בניהם הלך והצטמצם.

-

הוא נעצר מולה, עדיין מהופנט.
פתח את החלון וצפה בה נפעם, מתחנן לפיו שיוציא מילה לפני שהיא
תברח לו.
"היי" פלט ובראשו שאל את עצמו אם זה המקסימום שהוא יכול
להוציא.
"מחכה למישהו?"

-

היא נשמה עמוק, לקחה שני צעדים לאחור בכדי להגדיל את המרחק
בניהם.
היא שמעה את קולו מהדהד אך חששה לענות לכן השפילה את ראשה שוב
ורק לאחר מספר שניות ענתה בקרירות "למונית".

-

הקול שלה מילא את הריק שהיה באוויר, חום עבר בגופו אל חלציו.
הוא ידע שהמעשה הזה הוא חטא אבל זה לא היה רלוונטי באותו רגע.

הוא היה רעב, רעב שלא ניתן לסתום במזון, רעב לטעם שמעולם לא
התנסה בו, רעב לאישה אחרת.

-

היא עמדה מול רכבו בדממה, כשהוא פתח את דלת המכונית היא לקחה
עוד שני צעדים לאחור וחיפשה את המפתחות שלה בתיק.
קולו שוב צלצל באוזנייה, שאל אם היא צריכה טרמפ ועוד מספר
שאלות.
תשובותיה היו קצרות וחדות, שום דבר מעבר למה שהיא חייבת.

-

הוא הרגיש מלא כמו שלא הרגיש כל חייו. היה בו צורך עז לגרום לה
לחייך, האמין שזה ישבור את המסגרת שהלבישה סביב עצמה.
כל צעד שעשה לכיוונה היא עשתה כנגדו שניים לאחור אך הוא לא
וויתר, האמין שהיא תתרכך בסופו של דבר ותיפתח איליו כמו פרח
בשיא פריחתו.

-

היא אט אט נרגעה כאשר ראתה שהוא שומר על מרחק ממנה ומתיישב
מולה על שפת המדרכה.
הזמן חלף והשיחה הפכה מעניינת מרגע לרגע, הוא היה מפולפל בפיו
והיא אהבה את זה.

-

המונית הגיעה, הוא רצה שהזמן יחזור לאחור קצת כדי שיוכל לבלות
איתה עוד.
"תרצי לחזור אתי או שאת מעדיפה עם המונית?" שאל.
צחוקה הדהד לראשונה וחיוך נפרש על פניה, הוא השיג את מבוקשו.

-

היא הוקסמה מהזמנתו אך עדיין חששה להישאר עימו לגמרי לבד.
כששאל אותה אם היא רוצה לבוא עימו ענתה לו "בפעם הבאה".

-

הוא לא וויתר, הוא התקרב אליה ונגע בידה.
החשמל עבר בין שניהם היא לא משכה את ידה ממנו והוא התרצה מכך.
שלף עט מכיס מעילו, שרבט את מספרו על כף ידה ונשק לידה.

-

היא עלתה למונית עם חיוך מבושם על שפתייה.
היא שקלה מה לעשות וללא מחשה שנייה שלפה את הסלולארי מכיסה
והתקשרה אליו.

-

שתיקה ארוכה הייתה בשני צידי השיחה, הוא קטע אותה באומרו
"ציפיתי לך".
הריח של ידה עוד דגדג באפו כשדיברו אל תוך הלילה, הוא בבית אחד
והיא באחר.

-

הלילה עבר והבוקר הגיע, היא התעוררה משנתה עם חיוך על שפתייה,
נזכרת בשיחתם מליל אמש מנסה לפענח מיהו אותו גבר שהכירה ואיך
כבר כבש אותה בקסמו.

-

הוא התיישב במשרד, רגל פה רגל שם.
כולם נכנסו ודברו על המשחק על קפה חזק רק הוא רצה כבר לסיים את
העבודה ולא בכדי להגיע הביתה אלא בכדי לשמוע שוב את קולה.

-

הודעות ממזריות צלצלו במהלך היום, היא לא הצליחה להתרכז בדבר
פרט בו.
ידעה שמשהו בו לא כמו שהיא חושבת, משהו בו אחר אבל היה לה צורך
עז לכסות כל חשש בשמיכה של אמונה שהכל יהיה בסדר.

-

כמו גנרל הפוקד על חייליו הוא פקד על עצמו להיות שם איתה.
הדחף גבר על ההיגיון והוא קבע איתה לשעה מאוחרת יותר.
הייתה לו רק מטרה אחת כרגע,
לטעום משפתייה טעימה ראשונה.

-


תקתוק השעון היה חזק להפליא והשעה הייתה כבר 8.
בעוד כמה דקות היא צריכה לפגוש אותו שם, ברחוב שנקר בהרצליה.
הבטיח לה סחרור של טעמים.
היא לבשה שמלה פרחונית ונעלה את עקביה, השמלה הייתה חשופה
בדיוק במידה שתשאיר לו תאבון לעוד.
היא התאפרה קלות ובעת מריחת שפתייה חייכה, בראש עברה לה מחשבה
- פגישה ראשונה.

-

הוא הגיע הביתה, היא ישבה במטבח ועברה על חשבונות.
עבר עליה כאוויר ונשק למצחה בחטף, היא לא זו שעניינה אותו.
שיחת חולין יבשה שהוכיחה לשניהם שהזוגיות הזו בדרך לירידה.
הוא עלה לחדרם, פשט את בגדיו מעליו ונכנס למקלחת.
בתחילה המים היו קרים ודקרו את גופו כמו נעצים אך עם הזמן הם
התחממו, כל זמן המקלחת חשב עליה וגופו הגיב בהתאם.
ללא הזמנה היא נכנסה אל מתחת לזרם, נגע בה אך חשב על אחרת.
בסופו של דבר מילא את חובתו לאשתו.
כשהיא נכנסה למיטה אמר לה ששוב יש ערב גברים. היא הייתה כבר
חצי רדומה- היא הגיעה אל סיפוקה.
-

היא נכנסה לרכב והסירה את נעליה, מספיק קשה לה להתרכז בנהיגה
היא לא זקוקה לעוד הסחת דעת.
בלחיצה על הרדיו עם ידה היא אישרה לעצמה שהלק האדום שמרחה על
ציפורניה התאים לאווירה.
הניעה את הרכב ועלתה על הכביש הראשי.
החלונות היו פתוחים והרוח בידרה את שיערה, היא שרה לעצמה בזמן
שביטנה מתהפכת ספק התרגשות ספק חשש.

-

הוא חנה מחוץ למסעדה, התיז על עצמו מהבושם שהניח במושב ליידו,
יצא מהרכב וחיכה לה.
הוא לא רצה שהיא תריח אותה כי הלילה הוא שלה.
הוא ראה את רכבה מגיע וכיוון אותה לחניה הקרובה איליו.
ליבו הלם בחזהו כעדר סוסים פראיים הרצים לעבר האופק הוא חשש
שהיא תרגיש את זה אם ותעמוד קרוב מידי איליו.
נשם נשימה עמוקה ופתח את דלת רכבה.

-
היא ניסתה להיות רצינית אך צחקקה במבוכה מיד כאשר הוא פתח את
הדלת.
הוא הושיט לה את ידו והיא בשמחה קיבלה הזמנה זו ובליבה חשבה
שהנה והיא הופתעה.
היא הסתובבה אליו עם כל גופה והניחה את שתי רגלייה על המדרכה,
אנחתו נתנה לה אישור שהיא מוצאת חן בעיניו.

-

הוא צפה בה מהופנט, שיערה היה מורם וצווארה חשוף, עינייה
מודגשות ושפתייה מזמינות.
היא לבשה שמלה שלא חשפה דבר אך עיניו עוד זוכרות את הקעקוע
שמסתתר מתחתיה.
הוא הניח יד על גבה והרגיש שהיא מתמסרת לו, הוא הוביל אותה
למסעדה.

-

היא הרגישה כמו כוכבת בסרט קולנוע ישן, מהסרטים בהם קיימים
הג'נטלמנים האחרונים.
הם התיישבו לשולחן והוא נשק ליידה, תזכורת לפגישתם האחרונה.
השקט סרר בניהם ואיתו המבוכה, היא שמחה כל כך שהמלצר הגיע לקחת
הזמנה.

-

הוא פצה את פיו ראשון ושאל אותה אם הוא יכול להזמין את היין,
היא לחשה מבין שפתייה את המילה "כן" שגרמה לכל גופו להתקשח.
הוא הזמין יין אדום לשניהם ושאל לאישור אם היא מסכימה, שוב היא
סיננה את אותה המילה מבין שפתייה וגרמה לו לזוז בכסאו.

-

הם הזמינו מנות ראשונות ועיקריות אך האוכל לא מה שעניין אותה
הוא היה רק תירוץ למפגש.
אחרי כוס היין השנייה לחייה נצבעו אדום וביטחונה חזר למשחק.
היא התענייה בעבודתו, בהשכלתו ובעוד דברים יבשים אך בעצם ראתה
רק את שפתיו זזות בלי באמת לשמוע מה שיוצא מהן.

-

הוא הופתע מהתעניינותה והתעניין גם כן, הם שוחחו על עבודתם,
טיולים סביב העולם, שירים שנחקקו בראשם. הוא לא זכר מתי הייתה
הפעם האחרונה שהוא דיבר כך עם מישהו ושמח שהוא חווה זאת איתה.

-

לכל כוס הצטרפה עוד כוס ולסיום הסתיים הבקבוק.
היא הרגישה שהזמן נעצר מלכת כאשר הם שם וכך זה נראה.
בסיום הארוחה הגיע הקינוח היא לא זכרה שהזמינה אותו.

-

הוא האכיל אותה עם אותה הכפית שאכל והיה מהופנט ממפגש שפתייה
עימה. הוא רצה להיות שם במקומה וכך היה.
המפגש הראשוני הזה של שפתותיהם היה רך ומתוק בדיוק כמו שדמיין
שטעמה יהיה.
הוא זז ממנה והיא ליקקה את שפתייה דבר שגרם לו לרצות לצעוק.

-

היא ליקקה שפתייה והביטה עליו, רצתה עוד ועוד ועוד אך ידעה
שלכל דבר יש את זמנו.
היא ירתה לאוויר משפט "אבל מה שמך?" והבינה באותו הרגע את
הבתוליות של המצב בניהם.
הוא ענה לשמו ושאל לשמה, היא ענתה לו "רנה".

-

שמה התנגן כשירת מלאכים באוזניו.
הוא חייך חיוך רחב ומלמל "רנה, חייך ישתנו מן הקצה אל הקצה כי
אל הדרך...."
אם רק היה מודע עד כמה למילים הללו תהייה משמעות גם עליו.
צחוקה המתגלגל קטע את חוט מחשבתו וגרר גם אותו אל הצחוק.

-


הוא ליווה אותה לרכבה, שמר על מרחק נגיעה.
בכל רגע נתון שאצבעותיו התחככו באצבעותיה, חשמל עבר באוויר.

-

הם הגיעו לרכבה והיא שיחקה במפתחות, רמז שקט אך גדול שהיא לא
באמת רוצה ללכת.
היא נעמדה מול הרכב והוא סובב אותה איליו.

-

הוא עמד לנגדה ורגלו בין רגליה, כל מה שחשב עליו נמחק.
היא חייכה אליו והתקרבה לשפתיו הוא לא התנגד ונשק לה.
טעמה מצא חן בעיניו והוא בהחלט רצה עוד, אך אמר לעצמו כמו
מנטרה שהסבלנות משתלמת.

-

היא נשקה לו והלכה,
לא נאמרה עוד מילה.
שמו רקד על שפתייה
הילל.
-

הלילה עבר והבוקר הגיע. הוא הרגיש גמו נער מתבגר שמגלה בפעם
הראשונה את התלמידה היפה בשכבה.

-

היא נכנסה למשרד ועל שולחנה חיכה פרח אדום אחד.
ללא פתק, ללא שם,
אדום ויפייפה.

-

הוא ישב בקצה המיטה המסודרת, היא מתחה את המצעים כשהתקלח.
ידיו רצו לגעת באחת אך ראשו העריך אחרת וליבו נקרע בין
השתיים.

-

היא חזרה לשגרת העבודה, לא חשבה עליו יותר.
השעות עברו ותקתוק השעון לא נשמע.

-

רגע לפני שיצא מביתו הוא נשק לשפתייה.
המצפון הציף אותו כמו גל של חום,
הוא היה חייב להשתיק אותו.
נכנס לרכב ושלח לה שתדע שהוא אהב את טעמה.

-

צלצלול ההודעה ניתק את חוט מחשבתה, היא הייתה לפני הגשת פרויקט
ובחרה להתעלם ממנה ולהתרכז בעיקר.
הסקרנות טיפסה במעלה גופה והיא כיסתה אותה במסמכים שמילאה.

-

הוא התיישב בבית הקפה הפינתי, פגישת צוות שבועית.
כל אחד הציג ולבסוף נשבר הקרח והשיחה עברה לתחום אחר.
הקולות הרמים לא הצליחו לעלות על המחשבה שעברה בראשו שהיא לא
עונה כי היא גילתה, רק שאלה אחת חדרה את החומה הזו "אז מה שלום
האישה?"

-

"רנה, הוא קורא לך"
היא ידעה שזה חשוב כי יש לה פרויקט להגיש לו והמנהל לא מתערב
בד"כ.
היא מתחה את שמלתה, כחולה ומנוקדת ועלתה אל משרדו.
עקבייה תקתקו והגבירו את הלחץ מהמפגש, אך כשפתחה את דלת המשרד
הכל התעצם

-

הוא ראה אותה עומדת בכניסה ואכל אותה בעיניו. היא הייתה רשמית
ומרוחקת בשמלתה והוא רק חשב איך יסיר אותה ממנה, נקודה.

-

היא הרגישה בגל של חום עולה מחלצייה אל פנייה והתאמצה להישאר
יציבה במקומה כאשר פסעה אל תוך המשדד.
הם עמדו אחד ליד השני ופתאום המנהל שלה שהיה גבר מרשים ובעל
נוכחות בולטת נראה כילד.
היא ראתה אותו בחליפתו האפורה, תמיר וחסון. עיניו טיילו על
גופה והיא הרגישה עירומה.
"רנה, תכירי זה הילל. אתם תעבדו יחד מהיום"

-

הוא לחץ את ידה ונתן לשמו להתגלגל על לשונו "נעים להכירך רנה,
מחכה לעבודה המשותפת בינינו"
באותו רגע חש בהקלה כשנזכר שלא ענד את הטבעת בבוקר.
הוא הגיע לשם ישר אחרי הפגישה בבית הקפה, חתם חוזה והגיע. אם
היה יודע שהיא תהיה שם היה עושה זאת עוד לפני....

-


"הוא יעבוד במשרד ממול" קולו של המנהל חתך את האוויר.
היא אישרה את דבריו בהנהון ראשה והזמינה את הילל לעקוב אחריה
למשרדו החדש.
"תכננת את זה?" שאלה רנה בקול נחרץ וברור, כדי שלא יידע מה
מתחולל בתוך בטנה.

-

"הופתעתי בדיוק כמוך, אני חושב שבשבילי ההפתעה הייתה טובה."
הילל ענה לה והניח את ידו על גבה כשפתח את דלת המשרד והוביל
אותה ראשונה פנימה.
הוא לא אמר מילה נוספת אבל ידע שהיא מרגישה כמותו.

-

היא רצתה לצעוק את שמו אך עצרה את עצמה, נשמה אל תוך ריאותיה
בכל כוחה והוציאה בלחישה מפיה את שמו. הם נכנסו יחד למשרד והיא
רצתה שיידע שהוא השאיר בה חותם.
"אתה שלחת את הפרח?" שאלה אותו ובלי לחכות לתשובה ירתה שוב
לאוויר "אל תעשה את זה שוב."

-

הוא הרגיש תלוש מעולמו באותו הרגע, הביטחון שצבר הלך לאיבוד,
היא לא רוצה אותו!
הוא גמגם מילים מפיו, ניסה לחזור לעיקר, לחזור למציאות, לחזור
לעבוד.

-

השינוי בקולו השפיע עליה, ניסתה לפענח מה קרה ועיניו סיפרו לה
את הסיפור. נגעה בידו ללא מילים בכדי שיידע שהיא איתו, שם,
צועדת, נוכחת בסיפור הזה.
כשהזיזה את ידה ממנו המשיכה להסביר על המשרד והפרויקט אך בראשה
חשבה על כמה רצתה לחזור לליל אמש.

-

"רנה, אסור שידעו שאנחנו יחד, לפחות לא כרגע." לחש לאוזנה.
מצידו הוא היה מוכן לצעוק את זה מראש ההר הגבוה ביותר, אך ידע
שחברו הטוב, מנהלה האישי הוא התאום של אשתו ולא רצה להרוס את
נישואיו ברגע או את חייה שלה.

-

הבלבול הציף אותה, היא לא ידעה כיצד להכיל את דבריו. מצד אחד
משאיר פרח על שולחנה ומצד שני לוקח את היציבות מרגליה.
בקול חנוק פנתה אל דלת הכניסה ושם עמד ירדן, מנהלה.
"איך אתם מסתדרים? כבר סיימתם?" שאל וגיחך לעצמו - הוא ידע שזו
פנטזיה לתאר שדבר כזה יקרה.
היא הסתירה את הבושה - וענתה לו בחיוב.
"אתם זוג מצוין" המילים חתכו אותה כסכין, הבדיחה על חשבונה.
היא חייכה בצביעות ואמרה "אשאיר אתכם לבד, בהצלחה הילל."

-

המחוגים רצו על השעון והנה הגיע הערב.
הוא ניגש למשרדה וראה אותה יישבת מאחורי שולחנה.
שיערה היה מתוח לאחור ועיניה מרוכזות במסך המחשב, היה נראה
שבכתה.
הוא דפק שלוש דפיקות על דלת המשרד מצפה למפגש עיניה בעיניו.
רצה להבין את הדמעות שהציפו אותן ולקחו את הברק.

-

היא הרימה את ראשה למשמע דפיקותיו, עיניה נדדו מהמחשב לעיניו
ומשם לשעון וחוזר חלילה.
מילה אחת מצאה את מקומה בין שפתייה "צא".

-

הוא הרגיש שהיא מצווה עליו לצאת אך התעלם ממנה והתקרב לשולחנה.
הוא הבין משפת גופה שהיא לא רוצה אותו שם אך בחר לא לתת לזה
יחס.
הוא בא לכבוש אותה והוא מתכוון לצאת כמנצח במלחמה לא משנה כמה
זמן הקרב יימשך. הוא רצה אותה בכל תא בגוף, הוא ידע את זה ברגע
שראה אותה בתחנה.

-

בעוד הוא זז סביבה כאריה סביב טרפו היא ארזה את דבריה בהתעלמות
מוחלטת ממנו.
בראשה הייתה מטרה ללכת למרות שגופה שאף להישאר.
היא נמנעה מקשר עין נוסף עימו וחמקה לכיוון הדלת.

-

הוא יצא אחריה ונכנס עימה למעלית,
שקט סרר בניהם.
הוא נעמד מאחוריה ושאף לריאותיו את ריחה, הוא מתח את ידו בניהם
ועצר את המעלית.

-

היא קפאה במקומה כשהרגישה את ידו מתחככת בידה שלה, לא האמינה
שרגש כזה יכול להתפתח בזמן כל כך קצר.
היא עצמה את עיניה לרגע קט והרגישה...

-

הוא עמד לפנייה והדביק את שפתיו לשפתיה. נשק לה נשיקה רכה אך
תובענית שתדע שהוא כאן והוא לא מוותר.
בתחילה היא התנגדה לו אך הוא ערסל את ראשה ואמר "רנה, אני
שלך"
באותו הרגע הטלפון צלצל בכיסו זו הייתה היא.