New Stage - Go To Main Page

סטו בייקר
/
בריח של

"יש לך ריח של לימונים" הוא שאף בכל ריאותיו, הדביק את החזה
שלך לפנים שלו. "לימונים טריים שרק קטפו אותם מהעץ, לא לימונים
של הסופר. לימונים כאלה חריפים בריח שלהם, הלימונים הכי טובים.
טובים כמוך." הריח והריח, שאף ושאף. את שכבת שם, בולעת את הרוק
של עצמך, מנסה להרגיש כמוהו, מנסה להיות שם, מנסה להבין מאיפה
נדבק לו הלימונים הזה עכשיו, הסבון שלך בכלל בריח של חלב
קוקוס. איפה הקוקוס? ליטפת לו את הזקן העבה, בין המקומות
היחידים שתמיד תאהבי בגוף שלו, הוא עצם עיניים והסתכלת עליו,
כשהעיניים שלו עצומות ושלך פתוחות והבנת כמה הוא אוהב אותך.
הוא מסור, כנוע, שלך לחלוטין. יותר כואב מאהבה נכזבת זה להרגיש
את הכלום הזה, את הסתם הזה. סתם זה יותר גרוע מרע. למה זה חייב
להיות סתם כל הזמן? למה את לא מצליחה להיסחף ולהתאהב ולשאוף את
העור של מישהו ולהגיד שיש לו גם ריח של איזה פרי הדר קסום
ולימוני וטעים ונעים. אחח.. הלוואי והיה לו ריח של אשכולית, זה
כל מה שביקשת, איזה גבר עם ריח שיטריף, שאי אפשר יהיה להוריד
את האף ממנו, רק להסניף ולשאוף ולהכיל את כל הריח שלו והעור
שלו והגוף שלו בתוך אף קטן אחד.
בבוקר הוא הלך, את נשארת במיטה משומשת עם סדינים מבולגנים.
אמרו שירד גשם, אבל הוא לא הגיע. במקום זה היה אובך מגעיל
בחוץ, בקושי ראו את השמש, וגשם לא היה קרוב אפילו. מזג אוויר
של סתם, בדיוק כמו שהרגשת. לא חורף לא אביב לא קיץ לא סתיו,
עונת גועל, עונת כלום. למה לקום, חשבת לעצמך, לאן ללכת, מה
לעשות, עם מי להיות. לא היו תשובות לשאלות האלו אז המשכת בכלום
הזה, לא לקרוא, לא לראות טלוויזיה, בקושי לחשוב אפילו, אולי
לחשוב על זה שאין מה לחשוב, זאת גם סוג של מחשבה.
בסוף קמת. ההתמכרות הבלתי נגמרת שלך לקפאין ניצחה. ההתמכרות
הבלתי נגמרת שלך לסיגריות גם כן ניצחה. שאר ההתמכרויות באות
בלילה. בהתחלה שהכרת אותו, הוא גם היה התמכרות, אבל ההתמכרות
הזאת לגבר מסויים זה תמיד רק בהתחלה, רק כמה ימים ואז זה חולף,
אולי מחזיק כמה חודשים, אבל זה במקרים נדירים מאוד. ההתמכרות
הזאת לגבר אחד, היא לא כמו השאר, אי אפשר לשלב אותה עם כלום,
לא כמו סיגריות וקפה. התמכרות לגבר זה טוטאלי, זה משתלט לך על
כל החיים, על כל הגוף, על הנפש, על הראש, על הסביבה שלך, הלילה
והיום שלך. הוא כל העולם שלך וזה מדהים בשבילך כי את לא מחפשת
כלום במקום, זה כל מה שצריך. "בוא נהיה במיטה כל היום" ואת
מסוגלת לא לזוז משם, רק לעשות אהבה רק לחכות לו שם שיחזור
מהעבודה, לנשק לחבק להתעלק להתרפק להימחץ להידבק להתחפר להתעלס
להשתנק להתחרפן להצטחקק ללקק ללטף לנשוך לבעוט לשרוט להירדם
לקום להירדם לקום לאהוב להיטרף ואז זה עובר. בחזרה לסיגריות
ולקפה.
הייתה פעם אחת שהייתם בשוק בעכו, בעיר העתיקה. הייתה שם חומה
גבוהה כזאת מעל הים, והיו שם הרבה ילדים ערבים בלי חולצה שקפצו
משם לים. זה היה נראה כל כך מסוכן. היו סלעים שם למטה ואיכשהו
כולם קפצו ולא קרה להם כלום. את ישר התחלת לצלם אותם והוא רק
בהה בהם קופצים. אמרת לו " בוא נלך נקפוץ גם" הוא צחק קצת
והמשיך ללכת. כל כך רצית שימשוך לך את היד ותלכו לקפוץ משם,
מהחומה הזאת, עם כל הפחד עם כל השיגעון כי זה באמת נראה כמו
התאבדות, אבל לא היה אכפת לך למות כי זה יהיה הרגע הכי מאושר
בחיים, רגע ההתאבדות הזה בעכו העתיקה והיפה, עם כל הילדים החצי
ערומים שיצעקו לכם יאלה יאלה לקפוץ ואתם לא תפסיקו לצחוק,
תיחנקו מרוב צחוק, צחוק של לפני המוות. אבל הוא המשיך ללכת ,
לא שקל את זה אפילו. ככה זה רוב האנשים, מעדיפים להתהלך
בשיעמום מאשר למות בצחוק ובטירוף ובשיגעון, אבל הנה גם את
כזאת, נכנעת לשיעמום ולנורמליות ולהמשיך להתהלך פה עם כולם,
נכנעת לפחד מהמוות.
כמה פעמים קרה לך שהתאהבת וזה כל כך מהר עבר, ונלקח וברח ממך.
והנה שוב את הולכת לאיזו מסיבה עם מוזיקה שאת לא אוהבת, ורואה
איזה אחד שם שפעם גם אותו אהבת והוא בא עם הבחורה הכי יפה
שראית. כולה לבנה, לבנה כל כך שהיא כמעט שקופה, שכמעט אפשר
לראות לה את הלב. שיער שחור מבריק יפהפה מושלם, חיוך שאי אפשר
להפסיק להסתכל, הכי יפה שראית. והנה את מקנאה, את מדמיינת אותו
עושה איתה אהבה, לוחש לה באוזן מה שהוא לחש לך, מלקק לה
בצוואר, מעביר את היד איפה שנעים ומדגדג ומרגש, מסניף אותה, את
העור הלבן שלה, בטח לה יש ריח של קוקוס, אבל לא בגלל סבון שהיא
קנתה, היא בטח נולדה עם הריח הזה, ריח של אישה לבנה יפה
ומושלמת. איך כשהוא אהב אותך לא יכולת ועכשיו את רק מקנאה, איך
נתת לו ללכת, עכשיו יש לו את הבחורה הכי יפה בעולם ואין לך מה
לעשות עם זה.
את יושבת שם קצת, שותה בירה שחורה ומרה, מחכה אולי מישהו יפנה
אלייך, מישהו עם ריח מעניין, או אפילו ריח רגיל וממוצע, רק שלא
יהיה מסריח. יושבת שם קצת, ואז יושבת שם הרבה ואף אחד לא ניגש.
אז את מתחילה להשתגע קצת, אולי זה משהו שאת משדרת, אולי את לא
באמת רוצה שיפנו אלייך. או שזאת סתם מסיבה גרועה, זה לא קשור
אלייך בכלל. כולם פה עם בחורות יפות משלהן, עם ריחות נעימים.
את יושבת ליד המעבר לשירותים אז כל הזמן חולפות על פנייך
בחורות יפות ויש להן ריחות של כל הפירות הכי טובים בעולם. הנה
עכשיו עברה מישהי מלאה קעקועים עם שיער אדום בריח של אננס.
ועכשיו עברה מישהי בלונדינית בריח תות, איזה יופי ריח של תות
אמיתי טעים שעכשיו נקטף, תות קטן חמוד אדום, איזה כיף זה בטח
לעשות אהבה עם מישהי בריח של תות, כל הבגדים שלך והמצעים
והחיים שלך נהיים בריח של תות, אין ריח טוב מזה, וכמובן שהיא
בלונדינית ורזה, איך לא, אי אפשר להיות מכוערת ושמנה בריח של
תות, העולם לא יכול להתקיים ככה. ופתאום את מקנאה בה, בתות
הזאת, איך את רק לימון, חמוצה כזאת והיא תות, תות מתוק מתוק
מתוק.
את חוזרת הבייתה למיטה המשומשת והמבולגנת שלך, את בודדה. בגלל
שאת חושבת שעדיף את הסתם מאשר את הלבד, את קוראת לבחור ההוא
ששאף אותך אתמול. כמובן שהוא בא בלי להסס, ואת משחקת איתו את
משחק הפירות הזה, עושה איתו סקס שבשבילו זה אהבה. הוא נרדם מהר
אחרי, מחבק אותך עם יד אחת, מסניף קצת את הלימון ושוקע
בנחירות. את לא נרדמת כל הלילה מתחרטת שהתפשרת על הסתם הזה,
עדיף כבר את הלבד. השמש עולה, הציפורים מצייצות, יש יום יפה
בחוץ, הנחירות שלו הפסיקו רק עכשיו, סוף סוף אפשר להירדם.  את
נרדמת וכל מה שחלמת עליו זה אשכוליות, אשכוליות בריח של גבר
מתוק מתוק.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 19/3/15 18:45
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סטו בייקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה