חיכיתי לך משך ימים ארוכים
למגע המחיה שבו התברכת.
כעת אני צל של עצמי, לבנה וחיוורת,
גוועת במקום אותו שכחת.
יום, יום, ועוד יום, ועוד לילה.
הופכת בראשי, איך יכולת לעזבני כך?
לא הייתי דבר בלעדיך.
איך אוכל לחיות כשלבי נלקח?
בוגנוויליה שלי, אל דאגה, את תקומי.
ארחץ את גופך העירום ואלחש לך תפילה.
כמו עוף החול, מעפר את תשובי,
צחורה מתמיד בבגדי הכלה.
15/08/2012 - רגע של יופי נשגב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.