אין דבר בעולם
שיכול היה לרמוז שכך זה ייגמר
להבין
שחיי אינם בידיי.
העולם לא מחכה בחוץ
לא לאנשים כמוני
אי אפשר לחיות באור ובחושך
יחד
בוחרת באור
והחושך בולע את קרני הצבע
וסופי
לעולם לא להיות שייכת
אך עדיין
בלילה
בחלום
האור בקצה המנהרה
ממשיך לצרוב את עייני
את גופי, את מוחי
שורף את דמי
מענה אותי
עד אשר מתממש במציאות יומי
עד מתי?
יום אחד יכיר האור את החושך
ויבין כי הוא בולע אותו
המנהרה תחסם
הסוף למאניה דפרסיה
דבר לא יכאב שם יותר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.