New Stage - Go To Main Page

כלבי אשמורת
/
כולם הולכים בתוכי

אני יושב לי כאן, רגליים מעל הראש
הלשון שלי בחוץ, השיער שלי עומד
אני מתנשם חזק, הגוף שלי אוכל את עצמו
אני יורק נגד עין הרע, אני שותה הרבה
אין לי חשק לקפה, ולא לעוגת השוקולד
אני רוצה לשמוע בריטני ספירס, צוחקת עליי
אני מתכווץ בכיסא, אני פרנואיד
כולם רוצים להרוג אותי, לא יודע למה
יש מיקרופונים בקירות, יש גם מצלמות
יש מחשב שרושם את גלי המוח שלי,
ואת כל מחשבותיי, לעזאזל
אין בי תשוקה, זה אומר שאני חולה
אני רוצה לאלף אישה יפה
עישנתי סיגריות חומות, וגם את השרירים שלי
שתיתי הרבה אלכוהול, וגם את השכל שלי
שפכתי הרבה מנועים של נשים,
וגם את הלב שלי
אמרתי "לא, תודה" להרבה אנשים,
לכן הם כבר לא מציעים,
וזה גם מה שהם אומרים
אני חולם חלומות מסוייטים, מלאים סמלים
אנשים שאני לא זוכר, נשים שזוכרות אותי ולא להפך
יש לי שיגעון תקוע בגזע המוח
יש לי משהו שהגוף זוכר ואני לא
ואני מתחנן בשנתי, "מה אני יכול עוד לעשות?"
"ב-מה חטאתי?"
וכולם מסתכלים עליי כנתעב, משוגע,
רשע, רופס, אנוכי, מטומטם,
ואני לא מבין למה
אני רק מנסה להיות בן-אדם, ולחיות.



הסתלקתי לפנות ערב
נשרך ברחובות המאפילים
השקיעה ירדה כמו נוגה גדולה
ילדים הביטו בי במבטים תוהים
אני מקמט את המכתב, וזורק לשיחים
מתהלך בין שבילים מוארים פנסים
מתדלק עצמי במשקה קר באיזה קיוסק
מחליף בדיחה מקומטת עם המוכר הזקן
ולא ידעתי מדוע, ולא ידעתי למה ואיך
מן קרן אור קדושה כזו חלחלה לביתי ולביתך
לה את התקדשת ולבשת לבן
ואותי בדמותי השחורה גירשת משם
כה חפץ אני במיטה רכה
לישון אולי... אלף שנה
יש לי צרבת, ואין לי כדורי לעיסה
יש בי תשוקה, אבל אין לי את רגלך היחפה
אולי זו אשמתי שיש לי גדול,
אחרי הכול אין אצלך מקום
זו בדיחה פרטית, אבל המוכר הזקן צוחק
הוא נותן לי חפיסת סיגריות מוארת,
בצבעים זרחניים
הוא סופר לי גרגירים של סם,
לתוך פקק מתכת
אני שואף אותם ונרדם,
ונדלק בצורה אחרת
אני חוזר הביתה אחרי שוטטות,
בטח כבר הכנת את ארוחת הערב.



משקים אותי מי-גשמים
ואני נטרף ברוחות
כשהלב תקוע בין מציאות לדמיון
והחלום מתעורר עם בוקר

אני מתעורר מחלום של שיגעון
וכל הרהיטים זזים בחדר
ואפילו הקירות מתנשמים
ורק כוס משקה להרוות את הצימאון
כמה חבל שאי-אפשר לטבול במים
להתעורר לתוך שקיעה כשהלב נשלף מהגלים
ולהשיל את חטאיי העבר ושיגעון ההווה
ולהגיד הייתי - מה לעזאזל אתם רוצים?

אני מחייך עמוק ומתוק חיוך מרוח על הקירות
בחדר ריק מרהיטים ולב
ואיש יושב ליד האח וזורק אחד-אחד קלפי מוות לאש
וממלמל כאילו בשנתו שזה לא משנה,
וזה היה חייב להיעשות
וכל חטאיי עליי, הוא אומר, כל חטאיי עליי

האוגר הגוזל ממלמל מתוך שנתו
שהוא טורף עם שיניים ועיניים חדות
וחיוכו מתוק ושיניו לא צמחו עדיין
ועיניו עיוורות
אבל חיוך של הבטחה מרוח על שפתיו.



בוקר חדש. האם גם אני חדש?
דברים כאלה קורים כל יום, היא אמרה,
ולא הבינה איך לא חשבתי על זה עד עכשיו.
אני לא רואה הרבה לפעמים, אמרתי,
בעיקר כשהדעת מתעתעת בי.
זה משונה, תעתועי דעת,
היא אמרה. אבל הראש נישא
והרגליים באדמה.
דברים כאלה קורים לי כשאני לא מרוכז,
אני אומר. כשאני רואה מראות עקומות.
היית יותר מדי זמן לבד, היא אמרה,
שכחת. אתה גם לא נעשה צעיר יותר.
לא, אמרתי. ואני מבין דברים שקודם לא הבנתי,
לאט, באופן איטי, כאילו אני מחכים מעצמי.
תרצה שאסלק את קורי השינה מעינייך?
היא שאלה. כן, עניתי. עייפתי מלישון.

דברים כאלה לא מבינים, עד ש-כן מבינים.
וכשמבינים, לא מבינים איך לא הבנו עד כה.
וזה מוזר. תעתועי המחשבה. זה מוזר
איך לפתע רואים, ומרגישים שוטים
על שגיאות העבר.



גרסיאלה המתוקה אהבה שוקולד מתוק
כל-כך מתוק שהחך נאנק
זה היה מכניס אותה לסטלה
ראש משהו-משהו הליקופטר
ואז היא הייתה שרה שירים ספרדיים
ופותחת את כל החלונות
כל הרחוב ידע שעכשיו גרסיאלה שמחה
כשהיא שוטפת את הרצפה לקראת השנה החדשה
שכמובן תהיה מתוקה, כמו גרסיאלה עצמה.



מעלף לראות את השירים שכתבתי
כתובים בספריי שחור על המדרכה
כולם צועדים עליהם באדישות
כאילו הם לא משהו מיוחד כל-כך
ואף-אחד לא נעצר לקרוא
מה לעזאזל כתוב שם
כי אני רוצה לעצור את התנועה
לגדר את קטע המדרכה
להציב פנסים לצד השירים
כדי שיוכלו לעמוד ביראה חרישית
לקרוא אותם גם בלילה
למלמל את המילים המכושפות
שיהפכו להם למנטרה
בכל אשר יפנו בחייהם
כמו לחם הקודש על לשונם.



כתוב סיפור של בוקר של סתיו
בו הכרית מתעוררת
ומפהקת קירות רוח קרה
בתוך הלב שלך, בתוך חלולי ראשך
מי שכתב את הדברים לא ידע מהומה
זה תלוי ברקיע כמו הכחול של השמיים
הוא מדבר איתי סרק-סרק ואני לא שומע
מותח את השרירים, משחרר כיווצים
שותה מיץ תפוזים סחוט
אתה יכול להיות כתום כמו השמש
טוב זה מה שעושה לך טוב
אתה יודע הרי את הנספרים
אבל מה עם המרחבים
עיניים שרואות הכול מתוך הסלע
וזרימה איטית של גלגול אבנים
על פני המצוק המסולע
בדרך אל ביתך, בדרך אל אהובתך.



בגדייך מלאים חומציות מוזרה
אני מזרז אותך לפשוט אותם
חזיית התחרה שלך יפה לעיניי,
אבל לא מתאימה למכנסיים,
לפשוט!
גם נעליים וגרביים,
אפילו תכשיטים
עמידתך הגאה לא מוצאת חן בעיניי,
ארצה!
את צריכה להשמיע קולות,
תגרגרי!
כן, כמו חתולה.
לא מספיק סקסי, תבליטי את הישבן.
קחי מציצה מהאצבע שלי להירגע,
ילדה שלי יפה.
את מאוד סקסית כשאת חרמנייה.



הלילה אנחנו חוגגים כמו לא אכפת
כל העולם אחד וכולנו בכדור בוער
כמו כדור המראות בדיסקוטק
שממנו נתזים יותר מדי קרני אור צבעוניות
לתוך העיניים שלי
בזמן שאני יישן ולא יישן ודברים קורים
שיכור ממלמל המנון מתוך בור מדרכה
אני בסדר עם עצמי בכל מובן בכל צורה
רק צריך את מנת ההתרוממות לנפש הכלואה
אל שובע וסיפוק מיני רגשי רוחני שכלי פיזי
כל מה שמשתמע מ-כל הדברים הנ"ל
כל מיני עסקים רוחניים ופיזיים זורמים לי בדם
ואני מתעסק עם תיבות נוח
שנחות במעגלים חמים של מוזיאון עתידי
אי-אפשר לנוח
ריקים או מלאים בשיקוי
אנחנו מתעלפים על מפתנו של דלי
וכל מה שנותר הוא לקוות כי רואים
את היכל השם יורד אט-אט ממרומים
לתוך הסלון שלנו בבית ליד הספה והטלוויזיה
מקלחת מים קרים קרירים לגוף צמא
אני תמיד צמא, ובלילות הקיץ החמים מאוד,
אני אתעלף לי מ-כל החלומות.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/3/15 15:18
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כלבי אשמורת

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה