אתה יודע שמשהו שרצית נגמר,
כשטעם מתכתי
מלא את הפה
בארומה קרה
שנמשכת.
וכשהכל תלוי בך
העולם עוצר נשימה
והוא רק תפאורה
כמו הגשם
ביום שמש חם.
מסתבר שגם
כשאין
מוצא
והידיים מנסות לפרוץ
את הלא נודע
יש בו משהו,
כן,
זה הוא שגורם לך לכתוב.
אז אם אלוהים
באמת
נמצא בכל אחד מאתנו,
יש כאלה שממש שיבח
וכאלה, כמוך שפשוט
שכח.
אז כשהעט על הדף
מוציא
את מה שבראש
מתחולל,
הגוף כולו כקלחת כשפים
מחכה לאותו רגע
שיתפוגג. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.