בכל פעם שאתם מעירים לי
גוערים בי, מתקנים אותי
שניים במקום שתיים
שלוש במקום שלושה
כש במקום ש
אתם כמו מעבירים
מחט על לוח ליבי
ושורטים אותי ברכות מכאיבה
מעלים באוב את זיכרונם
של סבי וסבתי זיכרונם לברכה
שהיה איכפת להם ממני עד בלי די
ובתקווה מופתית נטולת ייאוש
היו מתקנים את העברית האיומה
המשובשת, הילדותית מפי
כמו מנגבים חלב משפתיי
כעת אין באמת מישהו בעולם
שיגער בי, יעיר לי, יתקן אותי
באהבה
אין שלם וחוסר בל יתואר
נתלש ממני כמו חתיכת עור
שלא תצמח עוד לעולם