השדים שלי רודפים אותי בכל מקום.
למעלה, למטה, בין האנשים וביני.
בפנים, כורכים את זרועותיהם סביבי בין החדרים.
בחוץ, כובלים את ראשי בקשרים מתהדקים.
אם אני מנסה לצעוד הם מפילים עצמם תחת קרסולי, צוחקים לקול
נפילתי.
והנפילות שלי כבדות ממשקלי. כבדות מאוד, ואיך אקום.

השדים שלי מספרים לי שאין דרך החוצה.
השדים שלי מייאשים את כל מי שמסביבי, מנגנים לי את אותה מנגינה
טורפת, מאיימת. לכל כיוון אליו אני מסתכלת, הם מצילים על עיני.

לעיתים אני מצליחה להרים את הראש ולראות מעבר. לעיתים החושך
נוגס בי חלקים שלמים. ובכל לילה כשאני הולכת לישון, השדים שלי
מחבקים אותי חיבוק דוב, מחבקים מחבקים, לעולם לא מרפים. גם
מחר, השדים שלי יעירו אותי ראשונים.