בשעת לילה מאוחרת שכל היום כבר כבד על כתפיים, הוא סוחב עצמו
לחדרו וחופן את המגבת השחורה והרכה. נגרר אל המקלחת רצופת השיש
הקר, חולף על פני מתגי האור מבלי להעיר אותם.  משיל בגדיו
בחושך המוחלט והולך בבטחה אל מנוף המים. מרים אותו בעדינות
למעלה, מסובב ומאזין למים הפורצים והמכים ברצפה, הם שוברים את
השקט של הלילה בסימפוניה של תענוג.
הוא נכנס פנימה ומתרכז במים השוטפים את כל המחשבות למטה, פולט
אנחה שקטה שנעלמת בכוח המים, רגיעה. מגשש אל החומרי הניקוי
וממשיך כהרגלו. כדי להשלים את הניקוי מבפנים, עוצם הוא עיניו,
סותם את אוזניו ונכנס מתחת לזרם המים. המים מכים על הגולגולת
בחוזקה. השקט הפנימי נסדק בו, אלימות המים נימוכה פנימה כמו
גשם שנכנס עמוק ומנקה את הלב.