יפעת בן-נון / כמו ריצוד ב |
כאילו הזמן עובר אותי בריצה
כמו ריצוד בזוית העין
שלא יודעים אם הוא אמת או אשליה
לפעמים בלי להרגיש
אני חוששת שההזדמנות חלפה
ואז ממששת את הדופק
ויוצאת להתקפה
כי הזמן לא משחק תפקיד
ולא אכפת לי מה אומרים
אני כאן, אני נשארת לתמיד
לשחק את החיים
לפעמים, זה לא קורה יותר מדי,
כשבא לי לוותר
אני כועסת על עצמי
ומבטיחה זה לא יקרה יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|