אופנתי עכשיו לומר, שלחיות פה זה קשה
שכל איש קורס תחת העול שהוא נושא.
אפחיד אותך בחושך, אין לו לחם ולא גג
בואי ואראה לך, לאויב יש מבט מזוגג

משדרים מבטים אמיצים של אנשי ביטחון
ומאסתי בלשנוא את העשירון העליון.
כשכל לבוש שחורים מזכיר לי קצת עב"ם
חרד לאלוהיו לילדיו, בסוף הוא כנראה גם אדם.

מדוזות נסחפות בחורף למושבי הכנסת
לא מפתיע כשהסביבה כה רדודה.
אולי נציע לשחקני תאטרון את המשרה הנכספת,
נרוויח עלייה באמינות וייצור כמה מקומות עבודה.
ואולי ככה על הדרך, נקשט את משכן הרשות המחוקקת בעברית
מבריקה.

באתם לשנות, אך לשנות במה?
אתם אומרים שהפוך כאן, אז תציגו ברירה!
ועכשיו תגיד לי בפנים שזה נכון!
ושזה לא עוד איזה שקר שהחליק לך מתוך הגרון.

בבקשה עצרו אותי, אני הופכת אדישה
חולמת בהקיץ על אימוץ של מדינה חדשה
אני אוהבת אתכם, כל מי שנושם
אך כל הבטחה סוגרת בפניי את שערי מגדל השן

כל סיסמא היא לבנה שמונחת והיא עוד רגע שבחרתי לעצום עין
סגרתי את עצמי בטירת  האינדיבידואל וזרקתי עליכם זין.