גיורא ארליך / 14 קצרים |
אפולה
ההזיה
הקוגניטיבית
המותירה בי
חלקים חשופים
בלתי מאוישים
בטיסת החלל
של תחושת הבטן
שלי.
מורה
הנבוך
לאדוק
באופן
קיצוני
את
המכאניקה
הקונבקטומטית.
בוקר
את
הצהרים
הערב.
עליהם
לא יאמר
יותר
הקדיש
הזה
בתחילת
כל אירוע
טלוויזיוני
חדל שחר.
קורט
את
נשמתי
אוזן
אחר
אוזן
אחר
בורגני
בון
טון
של
בורג
אני.
קורט
בבבית
הדין...
הרבני
את
הדרוש
של תשובתה
הנאטמת
לקירות
ואין תרתי
ואין
משמע!
כותב.
לא קורע.
ולא כותב.
קורא.
ובחדרי
המדרגות
למטה
ביום-יום
של תוצאות
הסקר
אמר
ולא פרש.
חומר
ביד
החומר
ביד
החומר
ביד...
כחומר
?
ביד?
והיוצר?
בורח?!
ספק קם ספק פותח
פתח רגל חצי
פסיעה עמידה !
לרגע.
שהות
עין שמאלה, למטה, לאט..
יש מישהו?
מישהו עבר?
אולי נוותר?!
מחר זה יום אחר.
הלבישי אותו
תראי הוא כבר
לא מבין כלום.
תגידי לו
יהיה לך הרבה כסף!
אתה תצליח!
כותב
אני
מכתב
לעצמי
ואומר
אני לי-
אתה משוגע!
הרצליה 27.6.13
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|