הניצן הפך לפרח שפרח כמעט שנתיים וקמל
אולי זה מהשמש ואולי זה עודף מים, וחבל.
רק דבר אחד בטוח, הוא היה נורא יפה, ואין אבל.

כשהתחלתי את הספירה זה היה עשרים ושתיים,
כשסיימתי זה היה עשרים ושש.
בחשבון אין הגיון, הרי עברו כמעט שנתיים,
וספרתי רק עד ארבע, לא חמש אפילו.
רק דבר אחד בטוח, זה היה נורא יפה ומרגש.

לא רוצה שתזכרי ממני שום דבר,
ואין לי שום דבר לומר
מלבד
את מתנת יום ההולדת הכי יפה שקיבלתי עד היום
ועד בלי עד.

שנה ושמונה חודשים וארבעה ימים ביחד. מי סופר?
זה זמן שלא הולך ברגל, במכונית, באוטובוסים או בהליקופטר.
בזמן הזה יכלו להיות לנו שני תינוקות בערך. קצת יותר.

לפני שהתפצלנו, את הצעת לי עוד סיגריה אחרונה.
ואחרי זה קצת דיברנו, קצת בכינו, קצת שחררנו עוד תלונה.
ואם לא האחרונה, אז אולי היתה תמונה טיפה שונה.

לא רוצה שתזכרי ממני שום דבר,
ואין לי שום דבר לומר
מלבד
את מתנת יום ההולדת הכי יפה שקיבלתי עד היום
ועד בלי עד.

מוזר איך שהחול חודר גם לרגעים הכי קדושים שבחיי,
בזמנים הכי דרמטיים הגמלוניות נשארת, אלליי.
התכופפתי להרים את המפתח שחמק מבין ידיי.
ולפני, מבט אחורה. אחרון, רק מבט אחד ודי.