רוני נורמן / האומנם? |
אבל הנני,שלך. מוקדש לך, שבי.
כך אשב בחלקך בבהיית התלקחות החמה ,
בעת בה פתחתי מרחבי ועטפתי גבך,
ולך. הו, לך, אנשק כפנטזיה בראשי כציור מופשט.
עינוג בגל של צחוק,חיוך חבוי, הבעת תוויך
רז ומסתורין בך מצאתי, איש.
חבקני עד עלות השחר.
ושוב בחרתי לחלום כאשליה בדמיון,
כשאתה מעליי ומתנה עמי אהבים, הו, הפסק כאן,
כי הזיה ברוחי, לא אמתי, העירני למציאות
מכחול גורלי, שרטוט בלתי רשום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|