מרגלים אנו בשירות הסקרנות,
חוששים מאצבעותינו המגושמות, הסוררות
שחלילה לא יגרמו לנו להיתפס בשעת המעשה

בהתעקשותנו לתור אחר דברים
שהם הרבה מעבר לפירמידת הצרכים
אנו בוחרים למוטט את כל הטוב שספגנו אך לפני שנייה
כשחיינו את הרגע ותמציתו המופלאה

והרי אם תחפש בסוף תמצא
כמו שאם תיגע בפניך יתר על המידה
אתה תרגיש גבשושית שומן מיותרה
ומכאן הדרך לצלקת קצרה

ולפעמים לא לדעת - זה לא רע
ולמה לנו להפוך גן עדן לגיהינום בשנייה?


אודיו:
https://clyp.it/5adphugs?token=9877a67d2373d132c9980a807251becc