[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







צ'אנג פלג מאי
/
מתאילנד באהבה

בוקר יום שבת, 1/10/11, לא יאומן אבל תוך כמה שעות אני טס
לארצות הברית לטיול של חודשיים פלוס עם לירון, בחורה שהכרתי
מאתר למטייל לפני 6 וחצי חודשים. אני בודק שלא שכחתי כלום,
מכניס למזוודה את התיק כלי רחצה שלי ולמעשה אני מוכן ליציאה.
מצלצל לתחנת מוניות תל השומר, הם עונים את התשובה הקבועה "תרד
למטה", תשובה שהם עונים תמיד. האמת, ציפיתי שהרגע הזה יהיה
יותר שמח ממה שהוא באמת. רוצים לדעת למה? נחזור אחורה
ל-29/8/11 בתאילנד...

את אותו יום בסוף אוגוסט לא אשכח לעולם. יום קודם לכן חזרתי
לקוסמוי אחרי שבוע בקופנגן. התמקמתי בגסט האוס הקבוע שלי,
סומוואנג האוס. קמתי כרגיל אחרי 11 בבוקר, ידעתי שב12 מגיע אלי
לגסט האוס גולן, חבר שהכרתי בקופנגן וזהו יומו האחרון בקוסמוי,
בלילה הוא אמור לטוס לבנגקוק ומשם לישראל ולכן הצעתי שהוא ישים
את התרמיל שלו אצלי בחדר עד שייסע בלילה לשדה התעופה של
קוסמוי.  גולן הגיע ב12, ישבנו קצת ודיברנו בחדר ואז יצאנו
לסיבוב באזור הגסט האוס בין הגרין מנגו, מסעדת פפריקה וסוכנות
ישרא-תור. קצת על עצמי, אני בן 27, החלטתי בגיל מופלג זה לעשות
טיולים של אחרי צבא, אתם יודעים, ילד מזדקן בלב ובנשמה. בהתחלה
לנסוע לתאילנד לטיול שכולל את בנגקוק והאיים פוקט, קופיפי,
קוסמוי וקופנגן (בצפון כבר הייתי בעבר), לחזור לארץ ולטוס
לארצות הברית. בחודשים שלפני הנסיעה לתאילנד נדלקתי מאוד על
לירון, השותפה שלי לארה"ב, בחורה בת 25, קלילה, זורמת וקצת טום
בוי. כל כך נדלקתי על לירון ששקלתי לא לנסוע בגללה לתאילנד, גם
ככה ארצות הברית עומד להיות הטיול המרכזי, בסוף נסעתי כי הבנתי
שאני לא אסלח לעצמי אם אוותר על תאילנד. עם לירון אני דואג
לשמור על קשר פעם בכמה ימים, השיחות איתה עושות לי טוב ומחזקות
אותי כשאני בארץ רחוקה, המחשבה על הרגע שנסע שנינו ונהיה יחד
למעלה מחודשיים, גורמת לי להתרגשות אדירה, מי יודע מה יקרה
בארצות הברית, אולי יקרה בינינו משהו, זאת בכל מקרה התקווה
שלי... נחזור לענייננו. התיישבתי עם גולן במסעדה מקומית שהציעה
פאד תאי מדהים ב-40 באהט, גולן נראה קצת שבוז מהחזרה לארץ
ודיבר איתי בגלוי. לקראת 2 בצהריים הרמתי טלפון לאבי, חבר שגם
הכרתי בקופנגן וגם עוזב הלילה מקוסמוי לבנגקוק ולארץ. אבי אמר
שנתראה בים ברבע ל-3, שמחתי, רציתי עוד לראות את אבי לפני שהוא
חוזר ארצה. אבי הגיע ואמר שהוא מחכה לעוד ידידה שהכיר בבנגקוק
שתבוא איתנו, הוא ביקש את רשותנו, כמובן שהסכמנו, גולן שאל אם
היא ישראלית, אבי ענה "כן" באדישות שכל כך מאפיינת אותו ואני
שאלתי איך קוראים לה, אבי ענה "שיר". שיר הזאת הגיעה לקראת 3,
בחורה בעלת מראה ישראלי קלאסי, שיער חום, שזופה, גובה רגיל,
מבנה גוף בינוני ומרכיבה משקפי שמש גדולות. הלכנו ארבעתנו לים
והתיישבנו על כסאות נוח, משמאל גולן, לידו אני, לידי שיר ולידה
אבי. יצא לי לדבר בחוף הרבה עם שיר, בחורה עדינה, צעירה ממני
בכמה שנים, גרה באזור השרון וכשהיא הורידה את המשקפיים התגלו
עיניים חמודות עם מבט עצוב משהו. בהמשך אבי ושיר הלכו לים,
בעוד אני וגולן נשארנו על החוף. גולן שאל אותי האם נראה לי
שאבי נדלק על שיר, עניתי שאני לא חושב. יותר מאוחר קבענו
להיפגש ארבעתנו במסעדת הקוואסן שנמצאת קרוב לגסט האוסים של
כולנו וקרויה על שם רחוב התרמילאים בבנגקוק. לקראת 8 בערב
נפגשנו שם כשאלה למעשה היו השעות האחרונות של גולן ואבי באי.
במסעדה פגשנו גם את גיא, בחור שגם הכרתי בקופנגן וישבנו
חמשתנו. הרגשתי לאט לאט איך אני מפתח רגשות כלפי אותה שיר,
העדינות שלה, הנימוס, הרוגע, הנשיות המתקתקה שכל כך לא דומה
ללירון הקסימו אותי. כשאבי עמד לעזוב אותנו כדי לישון לפני
הטיסה, הוא לחץ את היד לי, לגולן ולגיא ונתן חיבוק לשיר, שיר
אמרה לו בטון כל כך מתוק "היה ממש נעים להכיר אותך", צמרמורת
מטורפת עברה לי בגוף, המשפט הזה כל כך קודר, זה המשפט הכי נורא
שאפשר להגיד, אמרתי לעצמי. קצת אחרי זה גם גולן עזב, אחר כך
שיר אמרה שהיא מתה לישון וביקשתי ממנה את שמה המלא כדי שאוכל
להוסיף אותה לפייסבוק ולקבוע איתה שניפגש בימים הבאים.

למי שלא הבין, אני ביישן כרוני עם בנות.. למה לא התחלתי עד
עכשיו עם לירון השותפה שלי לארצות הברית? א. כי אני ביישן, ב.
לא רציתי להרוס את היחסים בינינו לפני ארצות הברית.

נחזור לסיפור. למחרת, 30/8/11 קמתי בבוקר ותכננתי שבהמשך היום
אדבר עם שיר בפייסבוק. הלכתי כרגיל לחוף הים שליד הרזורטים של
קוסמוי, בעל הכסאות עשה איתי הסכם שאם אני מזמין שתיה אז הוא
נותן לי חינם לשבת על כסא נוח, הסכמתי איתו, כל פעם שאני בחוף
אני מזמין פרי שייק ב80 באהט (גנבים...). בצהריים הלכתי לאכול
בסניף פפריקה קוסמוי, הזמנתי לי חומוס עם 2 פיתות וחשבתי לעצמי
על איך הטיול עומד להסתיים, עוד 12 יום אני טס לארץ. כשישבתי
הגיעו לפפריקה (מי שלא הבין עד עכשיו זאת מסעדה ישראלית) חבורת
ישראלים, מחציתם בנים ומחציתם בנות בשנות ה-20 לחייהם. הבנים
היו ערסים, הבנות היו סבבה, לא יכולתי שלא להסתכל על הלסבית
בחבורה, שיערה היה שחור, גופה רזה מאוד, חזה קטנטנן, פירסינג
באף והליכה גברית בהינף ידיים כמו של גבר.. המחשבה הראשונה שלי
הייתה, "וואי איזה גבר היא", המחשבה השניה הייתה "היא מזכירה
את לירון" היי היי רגע, מה פתאום אני חושב על לירון שהיא גבר?
אותה לירון שמחודש מרץ הייתה מהאנשים הכי קרובים אלי? אותה
לירון שאני רק מחכה לנסוע איתה לארצות הברית ואם היא תרצה
למרות שאני ציוני מובהק, אני מוכן לרדת איתה מהארץ, אותה לירון
שישבנו עשרות שעות אצלה בבית ושתינו אלכוהול ובילינו, אני חושב
שהיא גברית??? בהמשך היום שיר אישרה אותי בפייסבוק ושלחתי לה
הודעה לגבי הערב. בסופו של דבר נפגשנו בערב אחרי שבאתי לחדר
האינטרנט של הגסט האוס שלה ובדיוק היא ראתה את ההודעה ממני,
הלכנו לשבת במקדונלדס כשיותר מאוחר הגיעה חברה שלה שהיא הכירה
בבית חב"ד, יעל. ביומיים שלאחר מכן, הפכנו לחבורה של ממש, אני,
שיר, יעל, אושרית (חברה של יעל שנסעה איתה לתאילנד), איציק
(בחור ערס שאני לא אהבתי אבל יעל ואושרית צחקו מהשטויות שלו)
וענבר (בחורה שמבוגרת ממני בשנה). אפשר היה להרגיש שאני מתחיל
להידלק על שיר, כל הזמן ניסיתי לבודד אותה מהאחרים, ככה יצא
שבלילות היינו מאזינים יחד למוזיקה דרך היו טיוב ונהנים בעוד
בימים הסתובבנו כולנו, הלכנו לים ולעוד מקומות. לירון שלחה לי
הודעה בפייסבוק, סתם לשאול איך אני מבלה, לא עניתי לה, אני כל
כך עסוק בשיר, שכרגע לירון לא בראש סדר העדיפויות שלי. התחלתי
לספר לחברים מהארץ על שיר, הטריד אותי, איך לעזאזל אני אמור
לנסוע עכשיו עם לירון??

ה-2/9/11 היה יום בלתי נשכח.. הוא התחיל בטיול טרקטורונים
שעשיתי עם שיר, אחרי זה הלכנו לים ולבריכה, שחינו, נחנו,
השתזפנו ולבסוף שיר קראה ספר ואני שקעתי במחשבות, ההרהורים היו
כל כך עמוקים שממש היה אפשר להרגיש שאני חושב. על מה חשבתי? על
המצב- עוד 9 ימים אני חוזר לארץ, להורים, לחברים ותאילנד תישאר
היסטוריה, חטפתי דיכאון, אני יושב ליד שיר, בחורה נשית, עדינה,
מנומסת, חכמה, עמוקה, אני מאוהב בה ברמות אבל יודע שיכול להיות
שהיא תהיה דמות מהעבר.. לעומת זאת לירון היא העתיד, אותה לירון
שכל כך רציתי, פתאום כל החסרונות שלה צצים, היא גברית, היא
וולגרית, יש לה שפה דלה עם בעיה קשה באותיות אית"ן, אבל מה,
היא כוסית.  שיר סיימה את הספר והתנצלה על כך שייבשה אותי, "זה
בסדר" עניתי "סתם הרהרתי לעצמי", "כן אני יודעת, ראיתי" ענתה
שיר. ואז סיפרתי לה על מה הרהרתי, כמובן בצנזורות "חשבתי על זה
שעוד 9 ימים אני בארץ, נורא קשה לי עם זה, אני כל כך נהנה
בתאילנד והמחשבה שאני חוזר עוד 9 ימים קשה לי". שיר, שיש לה
חושים פסיכולוגיים מפותחים מאוד אמרה שנראה לה שמה שאני מתגעגע
זה האנשים. עניתי לה: "כן, את צודקת, הכרתי פה כל כך הרבה
אנשים מדהימים, את אבי, את גולן, אותך..." מי שמכיר אותי יודע
שאני לא בן אדם כל כך רגיש, די גבר ממוצע כזה, שיר הצליחה
לסובב לי את הראש לגמרי, בחיים לא הייתי בן אדם כזה, היא העלתה
לי את כל האמוציות. לירון העלתה לי את יצר ההרפתקנות, החרמנות,
הלא נודע, הקלילות, פתאום הגיעה שיר שהיא ההיפך הגמור ממנה.
בערב, אחרי שהיינו בבית חב"ד (ערב שבת) יצאנו להסתובב ברחוב
הראשי של חוף הצ'אוונג בקוסמוי, אני, שיר, איציק וענבר (יעל
ואושרית עברו לקופנגן), ראיתי שבזמן שהייתי בבית חב"ד לירון
התקשרה, שלחתי לה SMS שאני אדבר איתה מאוחר בלילה, כיוון שהשעה
בתאילנד בקיץ היא 4 שעות מאוחר מבארץ, ידעתי שאין בעיה. מה
לעשות, לא בא לי בטוב שלירון מצלצלת אלי שאני עם שיר, את לירון
אצטרך לראות מספיק בארה"ב. נכנסנו לסוכנות דניאלה, היה ערב
קראיוקי, פתאום לא התאימה לי כל ה"ישראליאדה" ואתם קוראים על
בן אדם שמת על מפגשים עם ישראלים בחו"ל, רציתי רק להיות עם שיר
וניסיתי לשכנע אותה שנלך להופעה בפאב הבונדי, פאב אוסטרלי שיש
בו להקת קאברים מדהימה בשם רוק איילנד שהייתי כבר פעמיים
בהופעה שלהם, שיר הבטיחה שנלך יותר מאוחר. בינתיים איציק שר את
כסף ואלכוהול של דודו אהרון, ענבר שרה את החברה להגנת הטבע של
אריאל זילבר ואני רק חיכיתי לצאת לבד עם שיר. לבסוף זה קרה,
בערך בחצות אפילו קצת אחרי, אני ושיר הלכנו לפאב הבונדי
ונהנינו מהופעה מדהימה של הרוק איילנד. במהלך ההופעה שיר רצתה
שהם ישירו את השיר "The one I love" של להקת REM, העברתי להם
בקשה שישירו, בסופו של דבר, הסולן, איש בן 50-60 שכבר הכיר
אותי מההופעות הקודמות וידע מאיפה אני, הכריז "This song is
for Israel, REM, the one I love" ואז שאל אותי "Who is the
one you love?" והצביע על שיר. הייתי נבוך, שיר שאלה מה הוא
אמר והגבתי שלא הבנתי בגלל המבטא התאילנדי הכבד. את היום חתמנו
בישיבה על האינטרנט ואז חזרתי לחדר בגסט האוס וצלצלתי ללירון,
היא כבר מחפשת אותי כמעט יומיים. בשיחה עם לירון הייתי שבור,
בצעד מטומטם סיפרתי לה על שיר, טענתי שזה רק בקטע ידידותי
ושעצוב לי שעוד כמה ימים אני לא אראה אותה, לירון אמרה שאני
מאוהב והתעקשתי שזה לא נכון. ביומיים שאחרי זה הסתובבתי בימים
לבד עם שיר ובלילה עם שיר וענבר. הלילה האחרון היה לילה קשה,
4/9/11, למחרת אני טס לבנגקוק ושיר עוברת לקו טאו וכנראה שאני
ושיר עוד ניפגש בבנגקוק אבל כאבה לי המחשבה שאולי בנגקוק תהיה
הפעם האחרונה שנתראה ואולי עד אז שיר תפגוש אנשים אחרים ואותם
ימים קסומים של קוסמוי לא ישובו. אם זה לא מספיק, שיר אמרה לי
"איזה כיף שאנחנו עוד ניפגש בבנגקוק" מבחינתי המשפט הזה אמר
שאין לה כוונה שנישאר בקשר בארץ, אותי זה שבר, מיד אחרי שאני
ושיר נפרדנו, ככה באזור 2 בלילה, הלב שלי כאב, הייתי אומלל,
אחרי כמעט שבוע עם שיר, אנחנו נפרדים. למחרת לפני הטיסה
לבנגקוק עוד דיברתי עם חבר שלי עליה ושלחתי מייל מרגש לאמא שלי
עד כמה אני עצוב ועד כמה נקשרתי לבחורה הזאת. 3 ימים הייתי לבד
בבנגקוק, 3 ימים שבהם רק דיברתי בטלפון ודרך הפייסבוק עם חברים
על שיר, שרפתי שלושה ימים על רביצה באזור הקוואסן ובלמטייל,
מתחבר כל הזמן לאינטרנט ומדבר עם חברים, המקום הכי רחוק שהגעתי
אליו בימים אלה היה קניון ה-MBK. לירון התחילה לצלצל הרבה, היא
הבינה שמשהו ביחס שלי אליה השתנה, אם במשך הטיול היינו מדברים
כל 5-7 ימים, פתאום היא התקשרה כל יום. ב-7/9/11, היום השלישי
לבד בבנגקוק, לקראת הערב, ראיתי נקודת אור, התקשרתי לאושרית,
היחידה מכל הבנות שהיה לה טלפון נייד והיא אמרה לי שלמחרת הן
באות לבנגקוק, היא, יעל וכמובן שיר!!
והנה, שוב אני מבלה ונהנה בתאילנד, 3 ימים אחרונים עם שיר, יעל
ואושרית. יעל ואושרית התגלו כבחורות חמודות חבל על הזמן, נראה
לי שהן חושדות שאני מעוניין בשיר ולכן הן נותנות לנו זמן פנוי
ומאוד הערכתי אותן על כך. ביום שישי ה-9/9/11 היה קטע בבית
חב"ד, שיר התעקשה להישאר קצת לעונג שבת ושם היה בחור שהתחיל
לדבר איתה, בחור קצת ערס עם עגיל בגבה, ראיתי איך הוא מת שאני
אקום כדי להתיישב במקום שלי, לא נתתי לו, ישבתי ליד שיר ולא
קמתי, בסוף זה השתלם, הוא הלך ואני ושיר עוד הסתובבנו. בלילה
האחרון, 10/9/11 יצאנו לשוק מקומי, אני, שיר, יעל ואושרית,
אחרי שמוקדם יותר הייתי עם שיר בקניון ה-MBK, שיר נכנסה
למערבולת רגשית בגלל משהו שקרה לה יום קודם לכן והחלה לבכות,
אותי זה שבר רגשית, יעל אמרה לי "תקנה לה דובי", החשד שלי
שהבנות קלטו שנדלקתי עליה רק התעצם. בלילה עליתי עם שיר לחדר,
דיברנו שעה, לי היה קשה ללכת כי ידעתי שברגע שאני יוצא מהחדר
שלה, נגמר הטיול, הרי מחר אני נוסע לשדה התעופה חזרה לארץ.
הדבר שהכי פחדתי הוא ששיר תגיד לי בקולה החמוד "היה נעים להכיר
אותך" כמו שהיא אמרה לאבי.  שיר ראתה שקשה לי לקום, ולכן אמרה
"נו מה אתה מבואס, זה לא שאנחנו נפרדים או משהו, אנחנו נתראה
בארץ". המשפט הזה עודד אותי מאוד, ביקשתי ממנה את מספר הנייד
שלה בארץ, כשהיא נתנה לי אותו, עלתה לי צמרמורת רצינית שהמספר
התחיל ב-05, היא באמת חיה בארץ, אותה שיר שמתקשרת לי בכיף של
תאילנד, היא חיה באותה מדינה כמוני! יצאתי בתחושה שמיציתי את
תאילנד כמו שצריך. צלצלתי עוד לאושרית לשאול אם בא להן שנעשה
עוד משהו, היא אמרה שיעל נרדמה, לקחתי גם ממנה את המספר שלה.
זהו, נגמר הטיול בתאילנד, ב-16:30 המטוס של אל על המריא והגעתי
לארץ ב-11/9/11 בשעה 23:30.

הנחיתה בנתב"ג הייתה קשה, לא הבנתי מה אני עושה פה, למה אני פה
ולא בתאילנד ואיך היה בא לי לקחת את המטוס הראשון חזרה
לתאילנד. המשפחה שלי חיכתה לי בשדה התעופה, הם חיבקו אותי
ונישקו אותי אבל אני הייתי כולי בהלם.  למחרת בערב נסעתי לפגוש
את לירון, הנסיעה אליה שתמיד הייתה עם פרפרים בבטן הייתה נטולת
רגשות, הלב שלי היה עם שיר שאגב באותם רגעים טסה באל על לכיוון
הארץ. הפגישה עם לירון הייתה מוזרה, היא מצידה מאוד התרגשה
לראות אותי אחרי כמעט חודשיים, גם אני שמחתי אבל הייתי פחות
נלהב מכפי שציפיתי שאהיה. זה היה נורא מוזר, עד ה-29/8 חיכיתי
לרגע הזה ופתאום שהרגע הזה מגיע ואני בבית של לירון, לא הרגשתי
כמו שחשבתי שארגיש. הייתי אצלה באותו לילה עד 4 בלילה, שתינו
אלכוהול, צחקנו, סיפרתי חוויות אבל הלב שלי היה במקום אחר.
למחרת לפנות ערב פגשתי כמה חבר'ה שהכרתי בתאילנד בשלב יותר
מוקדם של הטיול, שבועיים לפני שהכרתי את שיר. זה היה מאוד קסום
בעיני לפגוש חברים שהכרתי בתאילנד מאות מטרים מהבית שלי,
סיפרתי להם כמובן על שיר. למחרת, אחרי כמעט 3 ימים שהייתי
זומבי מוחלט, נשברתי. דיברתי עם אמא שלי שניסתה להבין למה אני
כל כך בדיכאון ואז פתאום התחלתי לבכות, במשך 10 דקות רק בכיתי,
בכיתי על הגעגועים לשיר, על הפחד שלא נהיה בקשר ושדווקא עכשיו
אני אמור לנסוע לארצות הברית עם מישהי שפעם כל כך אהבתי והיום
נתפסת בעיני כגורם שכאילו מנסה להרחיק ביני לבין שיר. הימים
עברו, המצב רוח שלי לאט לאט התייצב וב-17/9/11 התקשרתי לשיר
לראשונה, אני לא אשכח את ההתרגשות שהייתה לי כשצלצלתי אליה,
ואיך שהיא זיהתה אותי מיד בטלפון וקבענו להיפגש בימים הקרובים.
בינתיים יצרתי קשר עם אבי (שהכיר לי את שיר) ועם גולן, בעוד
אבי היה נחמד, גולן היה קר ומנוכר והבנתי שאיתו כנראה לא אהיה
בקשר. ב-22/9/11 פגשתי לראשונה את שיר בארץ, נסעתי אליה למקום
עבודתה, אני לא אשכח איך כל הדרך היו לי פרפרים בבטן, לא
האמנתי שאני נוסע במכונית שלי, המכונית שמסמלת את השגרה בארץ
למישהי שהכרתי 7,000 ק"מ מפה. הגעתי לשיר למקום עבודתה,
כשנכנסתי למשרד שלה והתחבקנו, הייתה לי צמרמורת, זאת שיר, אותה
שיר שבגללה הייתי שבור בשבוע וחצי האחרונים, פתאום אנחנו
נפגשים. זה היה ערב קסום, ישבנו בבית קפה כפרי ופסטוראלי
ומבחינתי השגתי את שלי, אני ושיר בקשר גם בארץ, באותו הרגע לא
חשבתי בכלל האם נהיה בקשר רומנטי. דבר אחד העיב על המצב רוח
וזה ששיר סיפרה לי שהיא נרשמה למכללה בצפון, ניסיתי להדחיק את
זה אבל כל פעם שחשבתי על זה הייתה לי צביטה בלב, ניסיתי להיות
אופטימי ולדחות את הקץ. ב-24/9/11 פגשתי לראשונה את אבי בארץ,
ישבנו בפאב ושם סיפרתי לו שהייתי דלוק כפי שהוא ידע על לירון
רק שעכשיו יש מישהי חדשה, הוא ניחש שזאת שיר ודיברנו עליה הרבה
במהלך הערב, הוא הודה שהוא גם היה דלוק עליה. בימים שאחרי זה
שוב נכנסתי לדיכאון, הפעם בגלל שהייתי בטוח שאני כבר לא אראה
את שיר עד לנסיעה, עד שב26/9/11 קיבלתי הודעה בפייסבוק מאושרית
שהציעה לעשות מפגש לפני שאני נוסע לארצות הברית, המפגש התקיים
למחרת וישבנו ארבעתנו, אני, שיר, אושרית ויעל בבית קפה ממש כמו
בבנגקוק רק שהפעם זה באזור המרכז. לפני המפגש דרך אגב הייתה לי
שיחה עם יעל בטלפון שהוצאתי ממנה שהיא חשדה שנדלקתי על שיר
וכמובן שהודתי בזה. חשבתי שכבר באמת לא אראה את שיר עד לנסיעה,
רק שלמחרת הלכנו בלילה למסיבת שנות ה-80, אני, שיר ואבי. באותם
ימים לירון יצרה איתי קשר לעיתים תכופות כדי לארגן את הנסיעה
שקרבה ובאה, אני מצדי דיברתי אליה בחוסר סבלנות בייחוד
כשהתקשרה אלי במפגש עם שיר, יעל ואושרית וביציאה למסיבה עם שיר
ואבי, היה לי כלל ברור, כשאני עם שיר, לירון לא מעניינת אותי!
חזרנו מהמסיבה קרוב ל-6 בבוקר ואז הבנתי שזאת כבר באמת הפעם
האחרונה שאני רואה את שיר לפני הנסיעה לארצות הברית.

אז הנה אני נוסע לארצות הברית לחודשיים פלוס, אני נוסע עם
לירון שאני כבר לא מעוניין בה יותר, אני משאיר בארץ את שיר שעד
שאני אחזור תהיה סטודנטית בצפון, היא בטח תחזור כל שבוע הביתה
ואז נוכל להישאר בקשר ומי יודע אולי יקרה משהו בינינו שאחזור.
אבל בינתיים אני תקוע לבד עם לירון, אותה לירון שלא עדינה כמו
שיר, לא נשית כמו שיר, לירון שלא מתביישת לתקוע גרעפסים, לירון
שלא עונדת ולו תכשיט אחד, שלובשת בוקסרים וגופיות סבא של
גברים, המצב קשה אבל מי יודע, אולי חודשיים בארצות הברית, ישנו
את התמונה ושוב יהיו לי רגשות כלפי לירון ושיר תיזכר כמישהי
שרק ערערה באופן זמני את הרגשות שלי כלפי לירון. בכל מקרה,
עכשיו אני נוסע לשדה התעופה.



אחרית דבר: אני ולירון טיילנו בארצות הברית מה-1/10/11 עד
שחזרתי ב-5/12/11. בשבועיים הראשונים, בלוס אנג'לס, הייתי שוקע
מדי פעם בדיכאונות מהגעגועים לתאילנד. עם שיר הייתי בקשר מדי
שבוע והייתי מאושר לשמוע שבסוף היא לומדת במרכז ולא בצפון כפי
שתכננה. ככל שהמשיך הטיול הקשר עם לירון התדרדר והגיע לרמה
כזאת שהיינו בשבועות מסוימים רבים כל יום על שטויות, ריבים
קולניים עם טונים צורמים. כשחזרנו ארצה התנתק הקשר ביני לבין
לירון לחלוטין. עם שיר ניסיתי לקדם את העניינים בעזרתן ותמיכתן
של יעל ואושרית ובעידודו של אבי. ב31/1/12 בלילה שלחתי לשיר
מכתב ובו אני מתוודה שאני מעוניין בה יותר מידידה, היא הייתה
מאוד נבוכה מהמכתב, רמזה שהיא לא מעוניינת אבל שנינו התגברנו
על זה. עד היום שיר ידידה טובה מאוד שלי, לירון לעומת זאת חסמה
אותי מהפייסבוק ב8/2/12 ובכך חיסלה את היחסים בינינו. אבי, יעל
ואושרית הם מהחברים ההכי טובים שלי, הקשר איתם התהדק לאחר
המכתב והכישלון עם שיר, הם תמיד יחשבו על שיר כעל אהבתי
המיתולוגית. עם גולן כמובן ניתק הקשר אחרי אותה שיחה קרה בזמן
שהייתי בארץ בין תאילנד לארצות הברית.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שכולם נוסעים
לאריאל, לא אומר

כלום על השרון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/5/14 22:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
צ'אנג פלג מאי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה