אני פה. מחכה.
תוהה על כל כך הרבה גברים.
עושה חשבון. נפש.
מנסה להבין למה אתה לא פה, בחיים שלי. יותר.
חוששת שאולי זאת אני שעושה את הבחירה הלא נכונה.
יותר מידי פעמים בחיים שלי.
30 שנה עברו ומה השגתי? קריירה? תואר ראשון? תואר שני?
שוב, אהבה נכזבת?
מה שווה הכל אם בסוף מתים? מה שווה הדרך אם הסוף ידוע מראש?
אם הכישלונות חזויים ואם הכאב תמיד יישאר?
מה שווה הכל?
אם כל בוקר העצב מקיף אותי. הוא מרגיש כבול במציאות הזאת.
מה שווה הכל? אם הכל ידוע מראש?
אם המנוחה לא מוצאת מקום אצלי.
אם הרגש כואב גבר. נוסף.
אהבה שאינה מתממשת מרגישה כמו חלום ישן שעוד נושם בליבי.
מחכה לחלום אחר. טוב יותר.

מזל טוב ילדה. מזל טוב.