יצאתי עם חורף, היא לא נתנה לי להרגיש חמימות. כשהייתי אומר
דבר, שלא מצא חן בעיניה הייתה ממהרת לבכות, לפעמים בטפטופים
ולפעמים בכי תמרורים. לאחר מכן הייתה רועמת בצעקותיה ולבסוף
כדי לשפר הרגשתה, הייתה מטיחה בי האשמות כמו כדורי ברד קרים.

חלפו מספר חודשים וחורף לא שמרה לי אמונים, היא ברחה עם אביב
שהעניק לה פרחים בסתר. אז חיפשתי מישהי חמימה ומצאתי את קיץ.
ביום ובלילה היה לנו חם, כל כך חם שהיינו מזיעים יחדיו ואחר כך
צוללים עמוק לתוך המים. כשהיינו מתייבשים, הייתי הופך צמא
לאהבתה, אך היא בתגובה הייתה מייבשת לי את הצורה. כזו היא קיץ,
כה הפכפכה.
לעיתים הייתה נכנסת לחדר ומאירה את כולו, עם מבט מלא אש
ותשוקה, וידיים  מלטפות בחום ואהבה. אך כשהייתי שוהה לצידה זמן
רב מדי, הייתה שורפת אותי,עד שנעשיתי אדום מעינויים.

חלפו הימים ועזבתי את קיץ מרוב ייסורים, חיפשתי מי שישיל ממני
את שארית הפצעים. גיששתי בכל הדרכים עד שלפתע הופיעה לה סתיו
בין כל העצים. היא הייתה רבגונית ופראית, הופיעה בלי שום
התראה, קילפה מעלי את כל הגלדים.
הייתי מאושר עד אשר הבחנתי כי היא איננה יציבה, ועל כל פצע
שריפתה, הוסיפה צלקת חדשה. כשראתה שכבר אין מקום למכאוב, ברחה
מפני כמו רוח סערה.

חורף, אביב, קיץ, סתיו, כולן הותירו אותי לבד ולא ארצה עוד
לחפש אחת שאוהב, כי לא נותרו בי עוד אונות להכיל בתוכי את כל
מכאובי.