מנגינות המילים המתחבטות
בין השחור ללבן, האפור לצבעים
מתרגשת בהולדת השירה האפית
של המיתולוגיה האנושית שעדיין
בחיתולי-חיתוליה לקראת עתידה
המביא בשורות אחרות למלחמה
שלא תהיה עוד לימים שאנשים רבים
עדיין לא רוצים כי ללא מלחמה
חייהם משועממים וחסרי תוכן
כאילו מלחמה דם רצח מביאים
מזור ואף מזון מטופש וחסר כל
מהות לחיים. כי מה נשאר אחרי
רק הרס סבל כאבי לב ופחדים
העוברים בירושה וככל שגדלה
השנאה כן תעבור מדור לדור
מתי יהיה לנו הכוח והיכולת
לברוא עולמות אחרים של תקוה
של אחווה של אהבה של תמיכה
הדדית בין גברים ונשים בין ילדים
והורים בין הכפר לערים בין מדינה
למדינה בין יבשת ליבשת בין כל
חלקי עולמנו לכל חלקי כדורנו
בין כדורנו וכל הכדורים בגלקסיה
בשביל חלבנו ובין הגלקסיה שלנו לכל
מיליארדי הגלקסיות ביקום הנראה
ובין כל היקום הנראה לכל היקום
הבלתי נראה כדי לחיות את חיינו
הקצרים מלאי הסבל והכאב
באחווה באהבה בשמחה בבריאות
בתורה של טוב בהרמוניה ובסדר
לצלילי גני עדן ולמנגינות השגבה

9.4.13