ושוב כשאפקח את העיניים הוא יהיה שם.
אוכל שוב לגעת בו, ללטף את שערו,
לישוק על לחיו.. אבל הוא לא היה שם...
רק הדמעות שכבר מזמן בודדות, מתגעגעות, רוצות אותו!
שובל ריחו מעיר אותי באמצע הליל,
מנתב דרכיי בין מכאוביי,
רוצה למצוא אותו, רוצה שיחזור אליי!
והכאב, הכאב האינסופי,
הכאב שגומר אותי, הכאב שמובילני בחיי
רק להריח אותו שוב
ואקרא בשמו והוא יענני.
ותוכ כדי חיבוק החלום נגמר
והאמת והמציאות
טפחו על פניי, כסטירה עוררתני,
וכל-כך נשארתי שוב...לבד.