New Stage - Go To Main Page


הערה חשובה: חשוב לקרוא עד הסוף, לפני שתרשו לעצמכם להתרגז
מחלק מהדברים הכתובים, ואם דבר מסויים הצליח להרגיז אתכם, עדיף
לעצור את הקריאה ולחזור לקרוא, לאחר שתירגעו מהכעס.


הטענה הרווחת היום בין יודעי הקבלה ודברי חז"ל היא, שהפיתוי
להיות עליון בעולם הזה הוא הגדול מכולם. אבל האמת רחוקה מאוד
מהטענה הזו, שכן העליונות האמיתית, איננה עליונות בכלל, אלא
ההיפך ממנה!

העליונות, במושגים עליהם אתם חושבים היא אשלייה, בדיוק כמו
אשליית המושלמות!

אין עליון, ואין מושלם, אבל כן יש שלם!

ראשית, אין דבר כזה, שהוא פריט בבריאה (ברוא, שנברא) והוא גם
עליון, כל הבריאה כולה היא אחת, וכל הפריטים בבריאה שווים!

דברי רבי עקיבא מוכיחים את האמור לעיל, שכן דבריו מתכוונים לכל
הבריות, והם נכתבו מתוך התבוננות במצבים טבעיים ובטבע עצמו...
רבי עקיבא החל בלימודיו ובהתבוננותו בסביבתו, לאחר שמצא את מה
שאנחנו מכנים "הנפש התאומה" שלו, לאחר שנשא את רחל לאישה, אותה
אהב בכל נפשו ומאודו, ובזכותה גם התבונן בכל דבר בעיני אוהב...
ובל נשכח, שרבי עקיבא היה גם איש צנוע ופשוט.

מי שבאמת אוהב את עצמו, מסוגל לאהוב את היצירה בתוכה הוא חי
ומתהלך, וכן לאהוב את היוצר ולהודות לו מכל הלב!

אדם שבאמת מאמין, לא צריך להגדיר את האמונה, או להגביל אותה
בחוקים ובאמירות... וגם תפילה כתובה היא סוג של אמירה, שהרי
אנו קוראים אותה מספר, ו/או משננים אותה.

אדם שבאמת מאמין, לא צריך עזרה מישות ערטילאית, אלא ידע להאמין
ולבטוח קודם כל בעצמו ובסובב אותו, ולא יצטרך לחייב את עצמו
לאמירות מהשפה החוצה, כי הלב הוא הבוטח ומאמין, ולא הראש. ברגע
בו הלב בוטח, הראש יודע ורגוע משאלות, שהתשובות עליהן נותנות,
בעצם כלום מלבד חרדה...

נכון, אני אומרת, שבשביל התשובה לא צריך הלכה, וגם לא לחזור
בתשובה! - אדם המלא בשאלות, הוא אדם החי בחוסר-וודאות, והוא זה
הזקוק לתשובות, אבל אדם שבטוח בעצמו, נדיר שימצא את עצמו
במצבים של חוסר-וודאות, וגם אם ימצא את עצמו במצבים כאלה, הוא
ימצא בקלות את הדרך להיחלץ מהם.

מכאן ש... החילוניות לא מבטלת את האמונה, גם הדת לא מבטלת
אמונה, וגם מינהגים אינם מבטלים אמונה... מה שמבטל את האמונה
הם: פחדים, ספקות, וכעסים... מי שמבטל את האמונה הם אותם אלה,
שהולכים לפי תכתיבים של אחרים (תכתיבים של רבנים... תכתיבים
חברתיים וכדומה...), מבלי להפעיל את ההיגיון הבריא שלהם, הם
מאפשרים לפחד, לספק ולכעס לקונן בליבם ולהשתלט עליהם, ומבלי
לשים לב, הם מציגים את האלוהים הטוב והמטיב, כיצור המבקש נקמה
שהטינה ושינאה ממלאות את ליבו... סליחה, אבל זה נשמע, כמו שטן,
ולא כמו אלוהים! - ואל תספרו לי, שהשטן הוא ברשות האלוהים, או
הצד האחר של האלוהים (פירוש המילה "שטן" הוא: אויב, שונא
ונוקם), כי באלוהות אין שום דבר מכל מה שיש בשטן! - האלוהות
היא אהבה, הרמוניה וביטחון, שהם שלושת הכללים, שהאדם מפר! - אם
האדם לא היה מפר את הכללים האלה, הוא היה מפרה את העולם באהבה,
ואז היינו חיים בגן-עדן ממשי, אבל אנחנו חיים עדיין בגיהינום,
וזו עובדה קיימת!

מהי התבונה הנשגבת ואיך מגיעים אליה?

התבונה הנשגבת היא הטבע והפשטות... קלפו מהחיים המתוחכמים את
כל הקליפות של התחכום, תכתיבי החברה, תכתיבי האופנה והקידמה,
חיזרו אל הטבע הבראשיתי, אל הילד הקטן, שחבוי בתוככם פנימה,
ואצלו תמצאו את התבונה, שכולם מייחלים לה.

יש הטוענים, שכאשר אדם מגיע לתבונה הנשגבת, הכול יותר קל
בשבילו, מאשר בשביל אלה שעוד לא הגיעו לתבונה הזו... זה לא
נכון, זו טעות לחשוב ככה, מאחר והאדם המגיע לתבונה הנשגבת,
מסוגל לחיות את הרגע יותר בקלות, זה לא הופך את הדברים לקלים
יותר, אלא פשוט מאפשר לשחרר קשיים, כאבים וכעסים יותר בקלות
ובפחות זמן, וכשהקושי, הכאב והכעס משתחררים, קל יותר לסלוח, גם
לעצמך וגם לאחרים...

- הערה חשובה: חשוב להבין, שהסליחה לא מוחקת את זיכרון המקרים,
ויש מקרים בהם קשה לחזור ולתת אמון באדם/מצב/בעל-חיים שפגע
בך... יש מקרים, בהם ניתן לבנות אמון מחדש... ויש מקרים, בהם
האמון נשאר, כשהיה קודם.

יש טענה, שמציתה בי כעס בכל פעם מחדש... זו הטענה, שבעל התבונה
הנשגבת צריך להסתיר את "חולשותיו" - משמע לא להפגין רגשות, כי
אם יפגין רגשות, הוא יהיה נתון לשליטה בידיהם של אחרים...
לדעתי, ההיפך המוחלט הוא הנכון, מאחר וזו הדרך היחידה בה יוכלו
הסובבים אותו ללמוד באמת... וזו גם הדרך היחידה להגיע להרמוניה
אישית מלאה, ולמעשה, האדם, אשר מגיע לתבונה הנשגבת באמת, יודע
זאת, והוא יודע גם, ש"זמן ועת לכל חפץ תחת השמים" (קהלת ג'),
מכאן, שאדם כזה יודע גם את התיזמון והמקום הנכונים ביותר לכל
דבר.

- תיזמון - אין הכוונה לשעה שמורה השעון, כי אם לזמן בו כל
המעורבים נינוחים מספיק הזמן בו אין הפרעות מהסביבה... האם זמן
אבל הוא זמן מתאים לחגיגה?

- מקום - יש דברים, שמקומם הוא פומבי, ויש דברים, שמקומם הוא
פרטי... האם מסיבת ריקודים רועשת היא מקום מתאים לניהול שיחה
פרטית?

לאור הדברים הנ"ל, כאשר אדם, שהגיע לתבונה הזו, בוחר לשמור
מרחק מאחרים ולהסתיר את חולשותיו, הוא מאבד הרבה, כי החוכמה
היא להיות אתה, כמו שאתה, כי זו החירות האמיתית... ללמד את
הסובבים אותך מתוך דוגמא אישית, כיצד להגיע אל אותה התבונה!

אבל לא נשכח, שגם זה, אשר הגיע לתבונה הנשגבת, הוא בן-אדם, וגם
לו יש צרכים נפשיים ורגשיים, כמו לכל יצור חי, הזקוק לפעמים
ללבד שלו ולשקט שלו, וזכותו להתבודד ככל צורכו, שכן... ברוא
הוא ברוא, באשר הוא נברא... ו... אדם הוא אדם באשר הוא יילוד
אישה!

- הערה: בדיוק כמו שקוף הוא קוף באשר הוא יילוד קופה, ובדיוק
כמו שאריה הוא אריה באשר הוא יילוד לביאה... וכן הלאה!

ורק מי שמודה בשוויון המלא בין הברואים כולם ובאין-שלמות בלב
שלם, יכול להגיע לתובנות הנשגבות! - כי השלמות היא אשלייה,
והשלם הוא המציאות.

ושוב אני אומרת: העליונות, במושגים עליהם אתם חושבים היא
אשלייה, בדיוק כמו אשליית המושלמות!

אין עליון, ואין מושלם, אבל כן יש שלם!

אין הבדל בין דומם, צומח, חי ומדבר ("ומותר האדם מן הבהמה אין"
- קהלת ג') - אין הבדל בין יצירת הבורא, ליצירתם של הצמחים
ובעלי-החיים בטבע, אך יש הבדל, בין יצירותיהם של הבורא, הצמחים
ובעלי-החיים, לבין יצירתו של האדם!

יצירת הבורא טהורה, נושמת, מושלמת ומעניקה חיים, כאשר יצירת
האדם פוגענית, מכוערת, נקמנית והרסנית! - (לא, אני לא מדברת על
אמנות!)

למעשה, בעלי-החיים והצמחים נמצאים בדרגה רוחנית ובדרגת תבונה
גבוהות מאלה של האדם, כי את כל מה שהם יוצרים, הם יוצרים מתוך
אהבה לעצמם ומתוך התחשבות בסביבתם, לדוגמא: העץ מעמיק שורשיו
באדמה, אך גם מעניק חמצן לברואים אחרים... הבונה, בונה לו בית
בנהר, אך יוצר גם סכר, ומטה אפיקי נחלים להשקות מקומות
יבשים..., והאדם יוצר מתוך אינטרס חומרי, רווחי וכפייתי!

- הערה: אני לא מדברת על אמנים יוצרים, אלא על האדם בכלליותו,
היוצר כלי מלחמה, מכסה בבטון את יצירת הבורא ופוגע בכל הסובב
אותו, כדי להתקיים מעבר לדרוש לו, ולהשליט את דעותיו
ואמונותיו, וכמובן, כדי להמציא תירוצים לכל מעשיו.

הדרך אל השינוי תלויה ביכולתם של בני-אדם לקבל את כל הסובבים
אותם, כשווים להם, מתוך הבנה ומבלי לבקש משפט ונקמה... אז...
בואו נתחיל עם כבוד הדדי, גם כשקשה לנו להבין את האחר, נכבד
אותו... כשאדם צועק/מקלל נבין, שהוא בסך הכול מבטא מצוקות
רגשיות ונפשיות, ולא נכביד עליו - נכון, אנחנו לא חייבים לסבול
את מה שלא נעים לנו, ואנחנו לא חייבים להתמודד עם מה שאנחנו לא
יודעים להתמודד, אבל גם לא נצא למלחמה באדם שנמצא במצוקה... -
חשוב, שכל אחד מאיתנו ילמד להבין את תוצאות המעשים וההתבטאות
שלו, וכך, עם הזמן נלמד להבין הכול, ונלמד גם לראות, שדבריו של
הרבי מליובביץ' אכן נכונים, כי "כל הקורות לטובה" - ודבריו של
הרב אברהם אזולאי, מדוייקים הם: "מה שצריך לקרות - קורה
ויקרה... ומה שאינו צריך לקרות - לעולם לא יקרה!"

לסיום: אני ממליצה בחום לשים דגש על לימודי התובנות, שבספרים
קהלת ושיר השירים לעומק, וללא פרשנויות. כן, אני ממליצה להחזיק
מילון ולהשתמש בו, כדי להבין יותר לעומק את השפה התנכית, אבל
אני ממליצה בחום להגיע אל התובנות בכוחות עצמכם, ולא להשתמש
בתובנות שהגיעו אליהם אחרים, שכן החוכמה הזו באה ללמד אותנו
להתמודד עם הדברים, שמגיעים ועוד יגיעו אל החיים של כל אחד
מאיתנו, ולא כל אחד חווה את אותם הדברים/המצבים, וברור שרק
האדם עצמו יודע מה באמת הכי טוב והכי נכון לו עצמו, לכן
כשהתובנות מגיעות מתוכנו, הן גם מתאימות לדרך בה עלינו ללכת,
ולמכשולים בהם עוד ניתקל בחיים.

ובברכת אור ואהבה לכל

עינבר אזולאי
"הזהב הלבן"



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 1/3/14 7:59
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הזהב הלבן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה