אח
איזו תקופה מתסכלת
אני לא יודע מה אני רוצה מעצמי
אני רק יודע
שכל מה שאני עושה
זה לא מה שאני רוצה

כמו ילד
שיודע מה הוא לא רוצה
אבל כל תחליף - אינו מספק

אולי, זה הכל ביטוי של העובדה שאיני יודע מה אני רוצה
ועד איזה שלב בחיים אינך יודע מה אתה רוצה?
וכמה רחוק תלך עם הערכים שלך?
הרי, אני שונא את החברה הזו.
אולי כי איני מסתדר בה, ואולי כי זו תקופת שפל עבורי.
כך או כך, אני לא נהנה כאן.
אבל אין סיכוי שאפרוש.
לא לניו זילנד, ולא לבריטניה. פשוט לא.

אז איך מקבלים את המרות של חברה מסריחה, ותרבות, ומערב,
ומלחמה, וכסף.
לא מתאים לי כל החרא הזה.
זה רחוק מהחיים.

כשאני מנגן, אני על סף שבירה,
הרי הנגינה הייתה חיי, והיום היא מתרחקת ממני
כמו שאני מתרחק מעצמי
כמו שההיגיון מתרחק מהמסורת
כמו שילד מתרחק מאביו:
תהליך איטי ומייגע,
עד בסוף מגיע המוות, ומפריד אותם סופית.

בינתיים, אני עובר ימים אחדים, מדי פעם, בהם אני מתעורר,
ותוהה: אוי, איך בא לי שהיום הזה ייגמר.
וכל יום שאני רוצה שייגמר, מזכיר לי טעות:
לא יכול להיות, שכך אני רוצה לחיות.