את ידעת להריח ממני
שאריות של אבק שריפה
כשהיתי חוזר מהמטוח
מביא לך זר
שושנה ונוקר

את ידעת לקלף ממני
את המדים שטופי היאוש
לגלות מה נמצא באמת
מבפנים גם למרות הטשטוש
להבדיל בין החי והמת

את ידעת להסתער עליי
שהיתי חוזר לשבת
חוליה חוליה וגם פרט
בעדינות הרכה מדלגת
עד ששכחתי כמעט

את אותם מסעות
ולילות בלי שינה
ושמירות ארוכות
בשאלת אמונה

ואותי ואותך שהיית ונשארת
בגדר חלום הילדות הנשכח
של חייל במגדל השמירה הרחוק
השומר על מדברך פרוע החוק
שחושב על אותו החיוך המתוק
שהמציא כשכתב לראשונה.