לאן שלא אפנה את פניה רואה,
את קולה שומע ומדמיין איך בידה נוגע.
מסביב כולם נראים שמחים ואני לא מסוגל להבין
- איך אפשר להיות שמח כשהיא לא איתי
ואיך את הכאב הזה אני שוכח.
את הדמעות אני הזלתי, את כל המילים אני אמרתי.
דברים קורים כהרף עין אך טעויות לא ייעלמו ולא ישכיח אותן
היין.
גם כשנדמה שישתפר והכול עוד יסתדר,
אני מבין שאת הלכת והעתיד לא יתבהר.
עכשיו לבד בין כל האנשים, מרגיש בודד -
ובכך מלבד עצמי אין את מי להאשים.
מרים עוד כוס, שותה לחיים.
נושא תפילה - מביט אל השמיים.
בלי שום ספק את המילים בחזרה לוקח,
המעשים כבר בעבר ולמענך את עיניי לאמת פוקח. |
