New Stage - Go To Main Page

מדן נריה
/
שובו של המפרנס

אינני יודע אם אלה צלילי שעון הקוקייה
או שעון פנימי שהעניק לה הטבע
שמבשרים לחתולה שזו השעה שבה אני מגיע הביתה,
ולכן היא תופסת עמדת-תצפית ליד הדלת.

אני נכנס הביתה מתרחץ, טועם קצת במטבח;
ובסלון, ליד כסא הנדנדה שמול הטלוויזיה,
יושבת לה המטרוניתא על השטיח בתנוחה דרוכה,
ומיד כאשר אני מתיישב היא קופצת עלי קצרת-רוח
ומשמיעה קולות "מיאו" ואנחת-רווחה, שפירושה: "אוף...סוף-סוף
הוא בא".
מלקקת את ידי ואחר-כך חגה סביב זנבה מספר פעמים;
בתום הסיבוב המי-ודע-כמה היא נשכבת ונרדמת.
אני לא מפגר הרבה אחריה - וגם אני נרדם.

הטלוויזיה שלנו דלוקה ללא הפסקה אבל ללא הצלחה גדולה בצפייה.
       
דצמבר 2006



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/3/13 21:14
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מדן נריה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה