על קצוות אצבעותיי התגנבתי החוצה,
פן אעריך, כי שינך עמוקה ונוקבת
לרגע נעצרתי, בוהה בהרף. נעצתי בזוהר בפנייך,
עממתי את קרני השמש החודרות מקצוות התריסים פנימה
רוצות ללטף, לשכר, ולכשף אותי בנגיעותיהן הקלות, עליך.
עינייך שקטות,ושפתייך נינוחות.
תהיתי על מה חושב אתה ולאן מחשבותייך רצו.
האם בחזיונותיך, פנטזיותייך אני מופיעה, בהתפרצות או הצצה.
אך אין ביכולתי לגלות את תשובת שאלותיי,
רק תהייה בלבי נותרה.
פתחתי את דלת ביתך, ואמרתי שלום, בנשיקה.