ההווה חי בי ואני בו מתהווה
אין הגעגועים חלק מן המתהווה
כי געגועים זה עבר זמנם בטל
ואין כאן כל קורבן יש רק הקרבה
כי אין להקריב את הלב הבשל
כי הלב לעולם לא בשל להקריב
להקריב את הממון למען ההמון
להקריב את הזעם האלים זה כן
להקריב את הלב? הגעגועים
הם עבר וכל המחזוריות הזו של
כתיבה שכותבת את עצמה לעצמה
היא התענוג הבלתי מתפתה
להיות בהתנסות להיות אדם
נשמה אישה שהיא הרבה יותר
לב מגבר שהוא הרבה יותר
מוחל לעצמו מעצמה וכך הוא
יותר חמלה לעצמו ולא יצירה
כי רק היצירה היא התקווה
היא חמלה היא אהבה.

28.1.13