אתה אוהב לזפזפ בערוצים. קשה לך להחליט מה רואים. אתה יודע שזה
משגע אותי, אבל אתה לא סובל פרסומות, אז אתה חייב לשנות את
הערוץ כדי שיהיה לך מעניין.
גם ברדיו כשאנחנו נוסעים במכונית זה אותו הדבר. הפרסומות או
דיווחי התנועה מופיעים ואתה בשלך, מזפזפ. זה לא שעצם הזיפזופ
הוא שמפריע לי, הרי גם אני לא אוהבת פרסומות באיזה קטע הזוי,
ואני מבינה את החיפוש אחר העניין. אבל הקליקים האלה, התיקתוקים
המרגיזים האלה, שאין להם שום קצב או משקל, מוציאים אותי
מדעתי.
קליק.
אנחנו שוכבים על המיטה ואתה נצמד אליי. מחבר בין האף שלך לשלי,
"כמו אסקימוסים" אתה אומר. מניח את היד שלך על הצוואר שלי, ממש
על העורק הראשי. לפעמים אני תוהה אם אתה מנסה להרגיש את הדופק
שלי כי אתה רוצה להיות רופא, או שסתם נעים לך להניח את היד
שם.
קליק.
אני יכולה לשרוד גם בלי זיפזופים. יש לי יכולת להנות גם מהמידע
הדבילי של הפרסומות. מפריע לי שפרסומת מתחילה ואני לא יודעת
איך היא מסתיימת כי אתה מוכרח לזפזפ. "קנו חמישה ממוצרי החנות
וקבלו חמישים אחוז הנחה על הפריט ה..."
קליק.
אני אוהבת להתכרבל איתך בלילה. העכבות שלך נעלמות כשאתה
מנומנם. אתה פתאום מרשה לעצמך לאהוב יותר, להתרפק, להתפרק,
להכניס את הראש שלך ליד הראש שלי, מעל הכתף, בלי לנשק. רק
לנשום את החמימות ואת הביחד של שנינו כשאנחנו הופכים לאחד.
קליק.
כאילו שאין בך סקרנות לדעת מה יהיה הסוף, מה ההמשך הצפוי. אני
מודעת לעובדה שזו בסך הכל פרסומת, אבל אני זקוקה לפיסת המידע
שתסגור את הכל, שתניח לי לשקוע בשלווה. שעכשיו הכל פתור. למרות
שכמה שניות לאחר מכן אני כבר שוכחת מכל העניין. אבל אתה, אוהב
לחיות עם פערי המידע האלה.
קליק.
כשעזבת לא היה לי קל. לא רק לחיות או להתגבר. לא היה לי קל
לראות טלוויזיה או להקשיב לרדיו. לא הצלחתי להעביר ערוצים.
נאלצתי להישאר באותה התנוחה, באותו הערוץ. מין לופ כזה שלא
נגמר; שידורים חוזרים ומשפטים מוכרים. לא יכולתי להביא את עצמי
למצב של זיפזופ. הרגשתי שזה היה התפקיד שלך; לשנות, לקחת
פיקוד, להשתעמם מהר.
עכשיו, כשנשארתי לבד, השינויים שהייתי צריכה לעשות היו גדולים
מדי עבורי.
כל מה שרציתי היה רק לכבות את הכל. לא לראות, לא לשמוע, לא
לדעת.
מה הטעם בלדעת את הכל אם אין לי את הפחד שתזפזפ פתאום ותיקטע
בי הציפייה להמשך?
כל החיים הם רק ציפייה וציפייה שנקטעת.
ציפייה שתחזור אליי, שתתחרט, שתבין דברים אחרת, שתחזיר למה
שהיה קודם, שלא נישאר בסימן שאלה, כדי שנדע איך זה מסתיים, ומה
הקריין יאמר בסוף?
אבל אתה בעולמך שלך, ואני מול אותו הערוץ כבר הרבה יותר מדי
זמן.
נדמה שהברירה היחידה תהיה לכבות את הכל.
קליק.