זו לא חכמה, לגדל דור שלם עם ערכים ואידיאל,
ללמד שלהרוס את העולם חבל,
להוסיף קבוע כמעט בכל סוף משפט "אבל".
זו לא חכמה, לשחק במגרש של גדולים,
להיחבא שם אל הכלים, לשכוח מהקטנים,
החשובים, מעניי עירך -- הקודמים.
זו לא חכמה, להיות נחמד בחוץ,
עבור צדקה בסתר לרוץ, כשבינך רוצה אותך מעט איתו-
לשבת מול הטמבלוויזיה ולהעביר עוד ערוץ.
זו לא חכמה, לבקש עדינות ברחוב,
לבכות על איך שהיום הולך ונעלם לו הטוב,
כשבתוך הבית לא שוקל מילים ופוגע מקרוב.
זו לא חכמה, לשמור שבת ו-
להעיף מבט, על כל תנועה, להגיד בחטף שם איזה דבר תורה,
לשבת עם פרצוף חמוץ ולחכות שתסתיים הסעודה,
רק לצאת ידי חובה,
לא ללכת עם המשפחה ולפספס שוב תפילה.
זו לא חכמה, לא להיות חזן כי זה דורש בעיקר עבודה פנימית
והשתנות,
לדרוש בעומק על כוונה וכמה שצריך להקשיב לאשה ולשכוח בקלות,
לא באמת לקחת על המעשים שלך -
ועל מה שיצרת בעולם הזה -
אחריות.
תשע"א |
