הזהב הלבן / לחופש נולדתי |
ולא לכבלים,
קינאת זרים
שמה אותי באזיקים.
קינאת אדם אותי קברה
ועל קברי המצבה:
"כאן קבור החופש",
ואני איך אתאושש?
אך גם אם נכבלו,
גם ידיי גם רגליי,
עדיין לי נותרו
חמשת חושיי...
בשל קינאת אדם
את קברי מכסה מצבה.
האם אי-פעם
קמו המתים לתחייה?
כנפי נשמתי נפרשות
ככנפי פרפר ססגוניות
לטעום חיים
לחוות...
מוקדש לזעקה השותקת של הלבבות הכבולים בין מוות לחיים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|