[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אברהם שרווד
/
להתגאות בבעיות

סובלים. כולנו סובלים. כל נשמה טהורה שמגיעה לעולם הזה סובלת.


ועם זה גם חיים. חיים ולומדים. חיים ומשחקים. חיים ומתחתנים.
חיים ומביאים עוד ילדים חדשים. כן, לעולם הזה. בשביל לסבול.
יחד עם החיים. החיים ושאר הדברים. בכדי לסבול. ולהבין.

בשביל שיהיו בעיות. בשביל שבשלב מסוים או תקופה בחיים נחשוב
שתמו כל הייסורים. שנפתרו כל הבעיות. נהיה בשלב הזה. כמו כולם.
אבל גם שונה מרובם. כי בעיות יש לו לך ולי. אבל הם נפתרות או
שפשוט סתם חולפות. כמו המחשבות. שהיום פה ומחר שם. וממשיכים
לתור אחריהם אפילו שכבר עבר. כי לפעמים זה מה שנשאר. הבעיות.
חלק מהבעיות. חלק כי הבעיות גורמות להיות נשכחות. ובעת ובעונה
אחת גם מודגשות. מהותיות. עד שאין מה לעשות...

רק להתגאות בבעיות.

אולי הם יפחדו ויברחו. אולי ירגישו אשמה וגם בושה. אולי ירצו
להתנקות. אותם הבעיות.

וגם נרגיש תקופות שמחות. ליד החיים וגם בפנים. נחשוב שאולי תמה
המלאכה. אולי ביצענו את המטלה שלשמה התינוק נברא. כי גם פתאום
מוזר להיות ככה בכזאת שמחה. אולי זאת הכחשה. אולי גם הדחקה.
אולי סתם תקופה נעימה. שמרוב שהיא טובה היא כבר נהפכה להיות
בעיה בפני עצמה. בדרך כלל את האחרון זוכרים. כי ככה בנויים
החיים וגם הרבה מסר טמון בפנים. אולי זה מה שכבר הוזכר. מימין
לשמאל בצורה של מנגנון הגנה. מפני מועדי אזכרה וגם הזכרה. רק
שלא תופיע ככה פתאום. השכחה. כי אחרת אין בעיה. איך נחיה ולמה
זאתי נעלמה?

ושוב מה שנותר יחד עם הזיכרון. המעורבב והמורכב. זה אותם
הבעיות שבנו הם פוגעות. ואת נפשנו מחסלות.

מותר וזה בסדר גם... להתגאות בבעיות.

כי לכל יש עת. כל עניין לגופו וכל דבר בהתאם למצב. כי דווקא
מתוך גאווה תמוהה שכזאת. ורק מתוך הסתירה הפנימית שאוכלת
לבבות. מגיע השלב המתוק מדבש. השלב שאליו יש לקוות. התקופה שכל
העיניים אליה נשואות. מצב של הבנה שזה מה שיש ומפה רק להתחיל
לצעוד וגם לחיות. שלמות נסתרת פנימית כזאת. הבנה מודעת שזאת
המטרה. אבל היא מגיעה, דווקא, מתוך הדבקות באותה מטרה. מוזרה.
של התגאות בבעיה. וכל הבחבש שנלווה עמה. יש לזה שם וזה נקרא
השלמה. כמה טוב וכמה הקלה. לנשום פשוט. לרווחה עד שתתמלא כל
הריאה. מוטב באנחה.

אולי נדמה לנו שכבר הפסקנו. ואולי נטשנו את אותה בעיה. ארורה
וקשה ככל שהייתה. עברנו השלמה. קצת דומה אצלנו לטבילה. או
לאיזה סקרמנט קדוש לאיזו כנסיה. טקס מיסה מוזרה. אך אל תטעה
בחטא של אופטימיות. כי אחרת הנשמה לא הייתה יורדת. והתינוק לא
היה נברא. כי אז מה התועלת? והאם יש תוחלת? כנראה זה שהנשמה
סובלת (!!) אז לא לטעות ולא לחשוב הכל ורוד. יש לנו מטרה.
לחיות לצד ללמוד. לחיות לצד לעבוד. לחיות לצד לדאוג. אופטימיות
זה חשוב מאוד, אך בקלות אתה יכול למעוד. אל תהיה אופטימי. אתה
תהיה נאיבי. לא הכל ורוד. במיוחד שעברת שלב ועוד שלב ואתה רוצה
להמשיך לצעוד.

אמור נא מעתה כי המציאות אין כמוה חשובה. רק הפרשנות מחליפה
לנו צבע בכל צורה שנראה. היה אופטימי אבל צמוד לאותה אמירה
כתובה. היה שמח אבל תזכור את התקופה שחלפה. שלא הייתה נחמדה
בלשון המעטה. שחורה ונוראה. אז אתה יכול מעט לזנוח את אותה
גאווה ואולי להחליף לעתים. בתובנה שמזכירה. תקופה רעה עם תבלין
של הבנה. אז הגאווה הופכת למשו אחר. לחיים עם גבורה.

כולנו סובלים. סבלנו. צעקנו. הכחשנו. הפנמנו. שכחנו. התגאנו.
השלמנו. הבנו משו מעניין. התגברנו.

למרבית האנשים תקופה יכולה להיות כמה חודשים או חצי שנה. אחר
כך התקופה פשוט משתנה. בעוד שלבודדים מדובר בשנים. שם הייסורים
כואבים. לא מוצאים מנוח עם השנים. לעתים מקנאים בבעיות של
אחרים. שוכחים לפרגן להצלחות שנמצאות בפנים. חוזרים מותשים כי
לא מפסיקים. לא מוותרים. לוחמים. עייפים שבורים נרדמים.
מתעוררים ומתגאים. באין ברירה ובחוסר אונים..

בבעיות. כן, למרות התובנות ושאר האשליות שבצלופן מצופות.
ואפילו הידיעות שבפנים נמצאות סוכריות. לא מנחמות. אין תקוות.
ברגע אחד זה נהפך. אמא מציעה את המיטה. מורידה ישנות ומחליפה
לחדשות. ציפיות. הכי גרועות. אבל כשאמא מחליפה כיף להיכנס
בפנים ולהמתין לחלומות. לא לבעיות אבל גם לפה הם מגיעות. צרחות
וקללות. ושדים מלאים ברוחות. אל תטעו תגידו לאמא שנגמר עם
הציפיות. מעתה נישאר עם מה שיש. ציפיות ישנות ולא מכובסות
מספיק טובות לכריות. הגיע הזמן להחליף לתקוות. אולי החלפה כזאת
תשנה את הכיוון של אותם בעיות.

לשינוי כיוון במחשבה. על מנת להגיע להצלחות. מפה הדרך כבר קלה.
לאותם בודדים עם חוויות קשות. כי נחלו התנסויות. הם שונים משאר
הנשמות שסובלות. זכות אבות שרק לאחדים מביננו ניתנה האות. אות
שנגעה. נגעה והסתלקה. לאפשר לנו לחיות. לא בכל הנשמות היא
נוגעת. המיוחדות זוכות. גם האחרות. אבל על זה צריך להרחיב
בבאות. בשורות אחרות.

מה עם אותם הבודדים? שסבלו וסובלים. שנפגעו ונפגעים. לאט ובמשך
שנים צעדו בשלוחה מסוימת. בתבונה מתמדת. ובסבלנות מעוררת
תמיהה. לאט הגיע הזמן לעלות אל הכיפה. לכבוש את היעד ולנצח את
המטרה. שהיא גם הבעיה. כמו מים שקטים. בתנועה מתמדת ועם מימיות
מוחרשות. נצלח בסבלנות את כל הקללות. שמסתתרות מתחת לכל
הבעיות. שעבורם בחרנו להתגאות. ובזכותם אנו פה מדלגים בין
הכיפות. ומסיימים. כי מים שקטים חודרים עמוק. יחד עם החיים.
וכמו שהחיים כה מיוחדים. לוחמים שלא מוותרים. פשוט גיבורים..

מוקדש לעמותת "אחים לחיים" - משפחה של לוחמים. משפחה של אחים
גיבורים.


(-)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-אבאש'ך
ערומקו?


-כן.


-ובכן, יום אחד
אתה עשוי לגלות
שיש יתרונות
למצב הזה!







היועצת בביצפר
של אפרוח ורוד,
מנסה לנחם,
לשווא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/1/14 10:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אברהם שרווד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה