אירופה לוקסוס מאובק.
הקרונות היקרים ביותר
עם האבק היקר ביותר.
והכרטיסן
הדומה לחזיר-מרציפן
ורוד, בא בצעדי אווז
במסדרון.
פרויליין!
אומר הוא בארבעה אומלאוטים
ורצועת החזה שלו,
עור אדום
מסוג  משובח,
מהדהדת את האויר
כמו רצועת גומי.
וכובעו מזדקר ומזדקר,
מצנפת אפיפיור
המגיעה השמיימה
ומצהירה סמכות מוחלטת,
הזכות האלוהית
של כרטיסנים בבונדסבהן.
אבל אני איני פתייה.
יודעת אני מתי
נגמרת המסילה
והרכבת נעה הלאה,
לתוך הדממה.
יודעת אני שהתחנה היא
תחנה ללא שלט.
שערי ארי למופת,
שמי גויי,
דרכוני - עיניים כחולות יותר
משמי בוואריה.
אבל הוא יכול לראות
את המגן דוד
בטבורי.
בנג. זבנג.
אני לובשת אותו
בשביל הסטריפטיז האחרון.
פרויליין!
מישהו דוחק בי להתעורר.
ידי מוגת הלב
כמעט מתרוממת להצדיע
לאיש המנופח
שכולו מדים.
יום יפה היום
הוא אומר, בניע ראש
אל החוות המטושטשות
מעבר לחלון.
הוא מנקב בזריזות
את כרטיסי,
וכיסון הבצק שהוא פרצופו
מחייך באור שמש
שהוא לפתע חמים ונעים
כמו מרק עוף.