זה היה ערב קריר בעיר טוסון במדינת אריזונה שבארצות הברית.
ישבנו קבוצת חברים, בחצר של בית לא רחוק מהאוניברסיטה, וגילפנו
דלעות כדי לקשט את חג ליל כל הקדושים. כולנו היינו במצב רוח
מרומם הודות לחביות השתייה שהזמנו מבעוד מועד, ופרצופים כתומים
מפחידים התחילו להתהוות להם תחת ידינו.
עכשיו כל שנשאר היה להוסיף עוד נופך של חיות לפרצופים על ידי
תאורה נכונה.
לאחר שסיימנו לגלף את הדלעות, מיקמנו אותם  בנקודות שונות בחצר
על העצים,ותלינו שרשרת נורות צבעוניות שהוסיפה לדלעות שגילפנו
נופך עוד יותר מאיים. התחיל להיות לי קצת קריר ואשתו
של בראדלי קלייר שמה לב, והושיטה לי שמיכת צמר להתכסות
בה.בראדלי גיחך בקול, ואמר לי : "מי אמר שהחיילים של ישראל הם
הכי קשוחים בעולם, קצת קור והם נופלים כמו זבובים". צחקתי
בנימוס ופלטתי: "מזל שאנחנו צריכים להילחם באקלים  הים תיכוני
שם זבובים רגילים לחום".
את בראדלי וקלייר הכרתי דרך אוליבר וייט, הוא היה יהודי
אמריקאי שגדל בעיר פיניקס שבאריזונה וכעת למד יחד איתי
באוניברסיטה. הוא דיבר מעט עברית שלמד בזמן שהותו בישראל,
כשביקר יחד עם יהודים אמריקאים במסגרת הסוכנות. הוריו היו זוג
רופאים מבוססים, ואפשר בהחלט לומר שלא חסר לו כלום מבחינה
כספית. אנחנו הסתדרנו נהדר והחשבתי אותו לחבר מאוד קרוב כך שלא
מעט מחבריו הפכו לחבריי.
מאז תחילת היכרותי עימו, המשכתי ללמד אותו עברית ולעיתים
קרובות דיברנו בעברית ליד אנשים שרצינו שלא יבינו אותנו. זה
תמיד היה מצחיק, ולעולם לא הפסקנו לשאוב הנאה מהענין.
החברה השבדית של אוליבר אניקה, אף היתה שם. היא היתה בלונדינית
עם עיניים חומות וגזרה נאה. היא כבר הספיקה להכיר אותי מספיק
טוב בשביל להרגיש בנוח לידי, והיינו ידידים טובים.
היה שם גם צ`ארלי הפורוטוריקני מקבוצת החברים של בראדלי
וקלייר,היה לו ולבראדלי חוש הומור משובח ותמיד נהנינו להקשיב
להם. הם גרמו לנו להרגיש כאילו אנחנו משתתפים באיזו סדרה כמו
סיינפלד או חברים, בזכות חוש ההומור השנון והתפיסה החדה שלהם
את הסובב אותם.  
רכב עצר בחריקת בלמים מול הבית ומתוכו יצאו שאנו סטו ניק קלי
ובת`, הכרנו אותם מהעבודה במסעדה וכל אחד היה דמות בפני עצמה.
שאנו היה ממיניסוטה הוא ביטל את שם המשפחה שלו
והיה לו קשר סבוך עם אביו שגר בעיר,ניק היה ממדינת איווה והיתה
לו מנטליות של איכר והבעות פנים קפואות, סטו היה במקור ממדינת
וויאומינג, סבו וסבתו השתייכו לאחווה הארית והוא עצמו ישב שלוש
שנים בכלא במדינת נבאדה על אחזקת נשק וסמים מעוררי הזיה. היה
לו שיער בלונדיני ארוך וחלק, צדעי ראשו היו מגולחים, והוא היה
גבוה ומאיים.  קלי היתה מאוד נמוכה אך קופצנית והיא היתה מלאה
בפלפל מוכנה להסתער על החיים בכל רגע מגובה מטר וארבעים. בת`
היתה בחורה אדמונית יפיפיה שאהבה לחתוך את עצמה בשעות הפנאי
ולחשוב על מוות, הסיפור שלה היה מסובך מאוד ולא הכרתי אותו
לפרטיו, אך יצא לי לעבוד עימה ולבלות איתה מחוץ לעבודה.


ידעתי עכשיו משהם הגיעו שדברים הולכים להשתנות. יצא לי כבר
להעביר ערבים עם חלק מהם בנפרד ותמיד היתה נטייה לכיוון
הטירוף.
שילוב רע של אהבה לאלכוהול, רוק כבד וחברים עוד יותר מטורפים.
סטו החל לדבר עם בראדלי וככל שהשיחה נמשכה הבנתי שיש
תוכנית מאוד מוגדרת להלילה.
מסתבר שסטו שמע על איזו חווה שממוקמת 20 קילומטר מן העיר שפתחה
את שעריה בפני הקהל הרחב תמורת סכום סמלי.
מה כבר יכול להיות מענין בחווה בלילה אתם בטח שואלים את
עצמכם.
הרעיון היה שהחווה מגדלת תירס. בכמויות. הם יושבים על שטח
חקלאי מטורף. שדות גבוהים בלתי נגמרים של תירס. הם הביאו אנשים
שיתחבאו בתוך התירס ויפחידו למוות את כל מי שמעז להיכנס
ולהסתובב שם.
מכיוון שהיה ליל כל הקדושים זה היה מאוד סמלי שהאמריקאים שאיתי
יחשבו שזה רעיון מצוין לשלם כסף ולהסתובב בשדה תירס בלילה
במקום לא מוכר עם אנשים שאורבים להם וכל מטרתם היא להבהיל
אנשים מן הישוב.
החלטנו כמה מכוניות ניקח ומי נוסע עם מי ויצאנו לכיוון לאחר
שכל האלכוהול נגמר. בתוך הרכב שנסעתי סטו הדליק סיגריה מגולגלת
של ירוק והתחיל לדבר על נשקים. ברקע התנגנו ריפים חזקים וקולות
בס אלימים.
סטו פנה אלי ואמר לי שאני לא הולך לשכוח את הערב הזה.
בנסיבות הקיימות אפשר להגיד שנלחצתי קצת.
היתה לי קצת פארנויה מניאו נאצים, גם אם הם לשעבר. היה להם
וויב אלים, שובר גבולות, מבטל מוסכמות ונטייה לסחוף להתלהמות
את מי שמסביבם. פחדתי שאני הולך לגמור את הערב בתוך שטיח, קבור
איפשהוא במדבר ליד קקטוסים גבוהי קומה. שמעתי פעם כמה חברים של
סטו,
שני אחים סוחרי קראק בניו של איזה בכיר בעיריית נוגלס,עיר גבול
ליד מקסיקו מדברים על לגלגל אנשים בתוך שטיחים ועל כמה זה קל.

מבחינתם זה היה פתרון קסם לבעיות. אולי זה גם היה בילוי
בשבילם. קשה לדעת באמת.
הם היו יוצאים מפעם לפעם לדרייב ביי, בלשון העם. לאחר ששתו
כלוט ועישנו את נשמתם הם היו מצטיידים בכלי נשק נכנסים לרכב,
נוסעים ויורים באקראיות בתוך העיר. אני תמיד חששתי שיום אחד
אמצא את עצמי באחד הרכבים ויהיה מאוחר מדי בשביל לשנות את
המציאות שנקלעתי אליה. הם תמיד לחצו עלי שאצטרף אליהם ותמיד
הצלחתי להתחמק מן הענין.
לא רציתי קשר איתם הם היו מסוכנים וידעתי שהם מדברים עלי עם
סטו מדי פעם. וזה הלחיץ אותי בפעמים שהייתי נוסע עימו ברכב.
סטו הצטרף אליהם מספר פעמים שאני ידעתי עליהם.

כשהגענו לשדה התירס היה כבר אחר חצות וכולנו היינו הלומי
אלכוהול, שמחים ומאושרים שאף שוטר לא עצר אותנו לבדיקת אלכוהול
ובכלל. הבאנו איתנו חלק מהדלעות שגילפנו. בלילה באמצע שום מקום
כמעט, אין ספק שפרצופיהם היו יותר מאיימים ותכננו להפחיד אנשים
בלב שדה התירס הגבוה.
מכרו בירות מהחבית בזול אחרי הכניסה וכולנו ציידנו את קיבתנו
בעוד בירה, אני כל הזמן חשבתי שאני מקווה שסטו לא הביא סכין
איתו. הוא היה מסתובב בדרך כלל עם סכין אגרופן מותאמת היטב לכף
ידו הענקית.
לא ממש עשו חיפוש בכניסה ובלאו הכי לא היה עלי כלום ששוה משהו
חוץ מפלסק מלא בוויסקי טוב, אז החלטתי להפסיק לדאוג ולהתחיל
ליהנות.
בקבוצה שלי היו אוליבר ובראדלי וקלייר.