עלים כתומים אספתי ושירת גופי חודרת מכמנייך
שזרתי אותם על פני האגם
הזיכרון מעורפל, רווי בדמעות
זרעתי טיפות קטנות במרחבים עצומים של מים
כשפתחה את המנה, זלגה מעינה חרש דמעה
היא קמה בבוקר רעבה, מנת הקרב חיכתה.
משתגעים אחרייך כל אותם הגברים
את אבן ליבם יניחו למרגלותייך
לאן את הולכת כשהרוח עזה
את מי את פוגשת בנפול הסערה
זרועות לופתות זין קשה במחשבות עלייך
ריר מצטבר בפה בתשוקה אלייך
הם מתאפקים לא לחבוט את ראשם בקיר
מעצם התיסכול על נפשך שאינם מצליחים לאסור
כשאת כה חיננית כאיילה מדלגת מעל עיניהם הבוערות
ועפה למקום אחר
הרוח חזקה והגשמים עזים וברקים מתיכים את השמיים
גלים גדולים שוטפים את המזח ומציפים את החוף
ורגלייך היחפות נותנות נחמה לים המשלח בהן גליו
כי ראית את הלב של תשוקת גבר,
והיא אבן ולא חול
רגליהם מכות שורשים בעוד נפשך פורצת רוח.
