אני לא יכול לעצור את ההרגשה בתוכי
את לא יודעת מה את עושה לי
כשאת לידי הכול מרגיש בסדר
תחושה מתוקה כשאת איתי
איתך אני לא צריך שום תרופה
אני צמוד בך כי אני בטוח
שהרי זו תחושה גדולה
ובי הרבה אמונה
כשאת אוהבת אותי
אני לכוד בתחושה
של אמונה
שאת אוהבת אותי.
עם כל האהבה שבעולם
שתי עינייך כמו טיפות
שתיקתך מפוררת את לבי
הדלת סגורה, אי-אפשר להיכנס
הוא אוהב אותך, אין לך חדשות
פתח את הדלת!
עשיתי טעות, אם תישארי אני מבטיח ללמוד
הוא אוהב אותי, הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו...
הוא עוזב אותי.
שעועית
כל השעועית שבעולם לא יכולה לכבות את האש הזו
היא בוערת כבר מיליון שנה
כל הדמעות שבעולם לא יכולים לספק אותי מינית
איבדתי את הדחף
כל השלוחות של הצבא לא יכולים להגן עליי מפני מר לבי
כל זה הולך ובא
ואם יש היום מסיבה, נלך בשושו ונייבש שוחה
זה לא דבר שבשגרה
אין לי יותר חלומות, להתראות ותודה
מילים מבקשות, בא לי לבכות
אפילו שעיניי עייפות
נוסע הערב לאשפוז, כי נגמרתי
לא היו לו הרבה חלומות,
ובכל זאת...
בום טראח
נזילה איטית לתוך נבכי המחשבה
מקרצף את היום
זמנים מודרניים בלי חשמל
בלי קליק בין תא לתא.
חרדל
מה הצבע בעיניים של זו שלא הבחינה
כמו כתם חרדל על שמשה אפורה
וארמון החול נמחק
בא גל גדול ושטף אותו,
לקח אותו איתו
והיא אמרה שאין לה כוח
והיא שמרה סודות
במבוכי ברזל עם קירות תיל ומסמרים,
חיפשתי את אני בתוך המילים
לא היה דבר אחר, כי הכול לקחו לי
ניסו לעקור את לבי ונשמתי
אז הנה, עכשיו אני דפוק
מתבלבל במילים, בידיים, במחשבות
לא מוצא את הרגש ואת הזיכרון
אבל אני זה הפנתר והשמש של עצמי
אותי הם לא יכולים לקחת ממני
כשאני צובע את השמיים במילים שלי
מה יש לך לומר?
את כל מה שידעתי וחבוי עמוק בלב
כמו שורשים שלא מגדלים עצים
אני אוכל את הדשן והתולעים
יש לי טיפות טל עמוק בתוך האדמה
תגידי - הוא היה חבר שלי,
פעם מזמן
תגידי - הוא היה אדם שהכרתי מקרוב
אני אשקע במיטה ואם לא יהיה מה לראות,
לא אראה
כי מה בכלל את יודעת
כל האבן שמתנפצת באצבעות שלי,
אין לי אפילו אותי לאסוף את השברים
ובכפר המוות עדיין מנשבות רוחות הנעורים
לא, זה לא היה טוב
כי אני חופשי במילים,
אבל לא עם עצמי.
חדר אפל, חדר מואר
מציתים סיגריות
מניח יד על ירכך, חום גופך
קרלסברג זה טוב לנשמה
כמו עירוי
חדר מסתובב, חדר דומם
קר לי ורע לי וחם לי וטוב לי
מאפרה מלאה עד גדותיה, מאפרה לשניים
ללב הקר שלי ולחום גופך. | 