היום נגיד שלום לכל מי שאנחנו אוהבים
ונתלה את עצמנו על העץ הכי גבוה
נתנדנד שם כל היום
כמו פרי בשל
עד שנתייבש וניפול
גברים תלויים מתייבשים ונופלים
יקברו אותנו אנשים טובים
עם זהב בין השיניים
זהב על האצבעות
כסף סביב הצוואר
ראש קירח עם קעקוע על העורף
צינטורים בכלי-הדם
המון זפת והמון אלכוהול
השתכשכות בים במים רדודים
אבל מיץ טבעי זה הכי אחי
אפשר מיץ רימונים, או תפוזים, או תות-בננה
אפשר מיץ עגבניות
זה מזכיר דם, אבל אין קשר.
בגוב האריות זה קרה. איפה שהשמש שחורה. יצאתי עם תרמיל קטן. לא
היה בו הרבה. תפוח, ספר וחופן צימוקים. יצאתי, לא ידעתי מתי
אחזור. לא ידעתי אם אחזור. בגדיי היו תחלואים-תחלואים, ומקלי
היה רצוץ וסדוק. את הדרך חיפשתי בין כל שוכני עפר. את הדרך
הביתה, הביתה שלי, בו אין אויב אכזר.
זו ארץ מקולקלת, יגידו כולם. האדמה מצמיחה פירות עבשים. ריח
יין עולה-מתנדף בין ההרים הגבוהים. ריח של שלכת שעומדת במים
מאות בשנים. השמש חמה והיא לא מרחמת, האדמה קשה והיא לא נותנת.
זרמי המים לא מגיעים לפנים הארץ. ההרים גבוהים מדי לגעת בקשת.
אני יצאתי מזמר שיר מזמור. זה שיר מזמור עם העפרוני והדרור.
וכשהשמש שקעה רגליי כשלו.
