בצד שלי של המיטה שקט
תנועות גופי מציירות דיוקן קפלים
של אדם בודד
המילים הנחמדות האחרונות
ששימרתי בגופי מתכנסות תחתיי
מסתתרות מפני צינת העולם
אור סגול של שחר מתפרץ
שוטף אותי כמו ששוטפים גופות
בחדר מתים לא עמוס מדי
הייתי רוצה לראות אותך לצידי
הייתי רוצה לשמוע מה יש לך
לספר לי אחרי שמונה שעות שינה
בהם לא נצמדת לגופי
בהם לא נפגשנו אפילו לרגע
לא החלפנו מבטים, מילים
בהם הפרידה היתה חדה כמוות
בהם חלפו בין רגע חורף, סתיו, אביב
וקיץ אחד שלם של בדידות...