איך זה מרגיש להיות כל כך חסר תועלת.
איך זה מרגיש לשבת בבית ולחפש עבודה.
פתאום לאחר גיל 40 אתה פחות רצוי, אולי גם פחות נחשק.
כל חיי עבדתי ופתאום נזרקתי.
איך זה מרגיש להתקבל לעבודה וכעבור כמה חודשים להיפלט ממנה.
קר,בלי רגש וחסר כל סנטימנט.
איך זה מרגיש שפתאום הכל נעצר הכל דומם.
איך זה מרגיש לתרום כל חיי למדינה, ללמוד לתהות, לעבוד וגם
לעשות טעויות.
הימור לא נכון או פוליטיקה שטרפה לי את כל הקלפים.
אולי אני תמים, אולי אין לי מספיק מרפקים.
כמו מגדל קלפים שנופל קלף אחר קלף.
כמו ארמון מחולל שהמים נכנסים ומחלחלים בו.
איך זה מרגיש ללכת לראיונות עבודה ולחזור בידיים ריקות.
השאיפות בשמיים אבל הראש לא שם בנתיים.
איך זה מרגיש שילדיי הקטנים ואהובים כל כך מעריצים ותמיד
שואלים:
"אבא, אתה לא הולך לעבודה"?.
איך זה מרגיש להסתכל להם בעיניים ולומר כבר יותר מפעמיים
"לא היום, אולי מחר".
היו תוכניות, היו ראיוניות והיו גם רצונות.
איך זה מרגיש לעבור את גיל 40 ולהרגיש כל כך חסר חיים.
עוד חיוך, עוד רצון ובסוף אני זה שמשלם את החשבון.
איך זה מרגיש לרצות אך לא לקבל תשובות.
איך זה מרגיש....