New Stage - Go To Main Page

אורנית חגג
/
רפאלה

מוקדש באהבה למוסיקאית עופרי.

תמיד הייתי משוגעת. בבית הספר הייתי עומדת במקום המורה בסוף
ההפסקה, ומורידה את המכנסים והתחתונים. מוזר לחשוב שהפחד הכי
גדול שלי היה שהמורה תסיים את הקפה בזמן ותתפוס אותי מלמדת את
ילדי כיתה ב' חינוך מיני.
תמיד הייתי משוגעת.
כשהיתה לי בחינה בבלט ולא החתמתי את הוריי לצאת מבית הספר
באמצע היום, בכיתי לשומר ואמרתי שאשאיר אצלו פיקדון. הייתי בת
עשר. השומר ויתר בסוף.
כששברתי את השן שלי כשנפלתי בהפסקה הגדולה, היה צריך למלא טפסי
ביטוח. "איך קוראים לאבא שלך?" שאלה המזכירה. "אבא", עניתי.
נורא התפדחתי באותו רגע.
קיימתי יחסי מין בפעם הראשונה עם מישהו שהכרתי במונית שירות.
סטוץ. היה לי חבר לפני, אבל נורא כאב לי ולא הצלחתי איתו.
הסטוץ היה יותר מנוסה, הרגיע אותי והדריך אותי. אז זה עבד.
יותר לא ראיתי אותו.
אני משוגעת. בשביל המלצה מיונה הבוסית המגעילה, בקשתי מהמזכירה
של ג'ניה המנכ"לית שתקבע פגישה בין יונה לג'ניה. "אני לא צריכה
לבוא," אמרתי. "יונה אמרה שברגע שג'ניה תיתן את האו קיי, תהיה
המלצה כתובה, עם חתימה ולוגו והכל."
הלכתי לבריכה לפני מספר ימים בשש וחצי בבוקר. במלתחה ראיתי את
שכנתי רוזי ערומה. אישה בת חמישים. החלטתי לא לומר שלום, לא
נעים לי. "רפי בוקר טוב!" אמרה לי בהתלהבות רוזי העירומה. "כמה
טוב שבאת כל כך מוקדם, תקבלי כח לכל היום!" טוב נו, הפעם היא
המשוגעת. קצת. או שסתם היא לא מתביישת ממני. ואני הרגשתי פדיחה
כשאמרתי לבעלי שיש לה גוף יפה וכדאי לה לשים חזיית פוש אפ.
טוב אז כבר הבנתם שאני משוגעת, אבל בינינו- מי לא?....
רפאלה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 5/5/14 21:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורנית חגג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה