נעם פרידמן / שעת אפס |
ואני לא מרחמת על עצמי בתיאורים
מהשיערות שעל הראש שלך
עד לקצה גבול היכולת שלי
אני מלקה את עצמי על כך שאני נותנת לך לעשות בי
כל מה שאתה רוצה
ואחר כך
לקרוא לנו שתי חיות
שני חולי מין
שני מפגרים שלא יודעים להשתלט על עצמם
אבל כשאני מפנטזת עליך מכל כך רחוק
אני נותנת לך בלי להלקות
רק נותנת
תיקח
רק תיקח
אמן תחזור כבר
צריך לנצור כל חודש בקיץ כי שנה זה לא דבר כזה ארוך
אבל החודש הזה צריך להגמר
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|