כמה מתוקה את, לי להזכיר
את כאבי המוות להעיר
כאילו שני חרשים כאן מתכתבים
כאילו לא חוויתי אין-סוף מכאובים
אבלים על אבלים על אבלים...

כאילו לא שחיתי במעברים
בנהרות האור העליונים...

יותר משני חייך איני אוכל בשרים
ומכבד באהבה אין חוף את כל בעלי החיים
המלחמה אותה את מתעבת בחוכמה
איננה רגש אחר, איננה אלא שנאה
אותה אינך מעמידה כנגד אהבה
מה לה שם תתני? מה משמעותה?
אם לא קרבות אכזריים בין בני תמותה?

אינני יודע את נפשי לדעת מסעותיי
בנהרות האור מעבר להרי החשכה
אין צורך בהרג, דבר. כלום. נקודה!

מודה אני לך בחורה כה צעירה ומעמיקה
על אהבה שאת מעניקה בכמות כה אדיבה
אזכור תמיד ולא אשכח את החיים האלה
כל עוד לי יתאפשר במעלת קדושים ובטהרתה

כי ביתנו, אין אחרת, בחיקם של אבא אימא
החיים עשרות שנים ביפי גנים ומעלות קדושים
וטהורים,
באורות של אהבה, בגני העדנים

10.9.12