|
כל רוחות היער
עצים נטולי חרדה
התחום בין חושך לאור
זהב מדורות השחר.
דגלים אדומי דם
מתק שפתיים נושקות
הכאב האוחז בגרוננו
מילים צרודות שקט.
הרגע בו אצרנו בזיכרון
כמוסות אפלות סוד
הדרך הנרמסת תחת רגלינו
כנפי ציפורים על גדר התיל.
זרועות מלחים מקועקעות הכרה
עיניים דומעות מלח
אל תביטי לאחור
ערים חרבות רהב. |
|
|
בן לאדן, מה
לעשות, יוצר
אצלי הרבה יותר
אמפתייה מאשר
ג'ורג' בוש
הקטן. תודו שגם
אצלכם.
ככה זה עם
תימנים.
אחד בוש ונכלם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.