יצירתיות זה לא השם השני שלי,
יוצאת עם כולם, צוחקת תמיד על העולם
חיה בבועה ואשליה שהיא תשתנה

השינוי עצמו לא מגיע,
וספק אם נראה אותו אי פעם שיגיע

מדברת לכולם: אנשים ודוממים,
וחיוך להם מספקת
חושבת שזאת ראיית עולם מוטעית,
שבסך הכל זוהי מעטפת חיצונית
לילדה אכזרית
שצועקת וזועקת לעולם
שבו כולם מפנים את גבם

בשלב כלשהו אנחנו רק כלי משחק
בעולם שבו כולנו שחקנים ראשיים
כפי שתיארנו אחד מגדולי המשוררים
שאמר וצדק:
"העולם הוא הבמה וכולנו השחקנים"

מה מסתיר העולם מפנינו?
הכל תמיד אפוף מסתורין,
החברה לא קיבלה אותה כפי שהיא
לכן היא השתנתה
בכניסתה למסגרת החדשה
והפכה להיות היא בעצמה
החברה

לא מבחינה בין חבריה האמיתיים
למזויפים
תמימה
כשהם היא ילדה קטנה
שחיה בבועה ואשליה שהיא
תשתנה

"הגורל נכתב בזמן ובמרחב"
כפי שמאמינים המוסלמים
חיים פשוטים שסובבים
סביב האלוהים

בלי שאלות של למה ומדוע
כי תמיד תהייה מופנה לספר
התשובה טמונה
בספר

אם אכן החיים
עיקרם באותו ספר
היכן הספר שלה?
של הילדה בבועה?

מדוע אינה מתבגרת
וממשיכה בדרכה אל הלא נודע

לא ילדה ולא אישה
סתם עוד שחקנית ראשית
בבועה.