יש איזה אירוניה בעובדה
שגרנו אז ברחוב עם השם הזה
והיום אני עובד במקום ההנצחה של השואה
וחוץ ממבוא הפרטיזנים
יש בגבעה הצרפתית גם רחוב לוחמי הגטאות
שכונה נחמדה
עם שמות המחתרות מתקופת המנדט
ואחרי שנגמרו ההגנה האצ"ל והלח"י
הסזון וגולי קניה
ועולי הגרדום והפלמ"ח
ויאיר שטרן היו תפוסים
החליט מי שהחליט להוסיף את בר כוכבא
ואם כבר אז כבר גם את הפרטיזנים והלוחמים
(כמו שבגילה, שגם בה גרתי, יש רחוב צביה ויצחק
ע"ש ההם מגטו ורשה)
כנראה שבועדת השמות העירונית הכל אותו דבר
אז אם לחזור לנושא
מבוא הפרטיזנים הוא רחוב של בערך עשרה בתים
ויש בו גן משחקים קטן עם מגלשה
שאני עוד זוכר מהילדות
ולמרות שהוא קטן מספרי הבתים מתחילים ב300
(ושוב, כמו בגילה, שם גם אוהבים תלת ספרתיים)
עברנו לשם חודש לפני החתונה
הדירה הייתה מחורבנת מהסוג שכבר שנים לא שופץ
והיה שם חבל כביסה מעל פיר והכביסה לפעמים הייתה נופלת למטה
פעם אחת ריססתי על השלט של הרחוב את השם של רבין
ובסוף ריססתי על הקיר אצלנו בדירה את המשפט הידוע של הולדן
קולפילד-"לאן הולכים הברווזים כשהאגם קופא?"
והיא חשבה שאני רוצה לעשות מה שעשה הרוצח של ג'ון לנון
אבל אני רק התגעגעתי אליה
כמו שלנצח אתגעגע לכל החרא שהיה שם