הנזירה יושבת לידי ללא הצ'לו
ואני כמעט מריח את עופריה
בין נזירות ונזירים נוצרים ונוצריות
המעלים מחשבות נצח לתהילת הנשימות

היא לבושה שמלה לבנה פרחונית
וכולה שפתיים דלוקות המעוצבות בשלמות
אלוהית, חולצתה חושפנית אצבעותיה ארוכות
כנגניות צ'לו מן המהוללות במהוללות

והמחשוף המחשוף רק חושף יפות יפות
והשומנים העוטפים את קיבתך
מעוררים בי שלווה של סכין חותך
בבשר החמאה את אושרן של המתות

אצבעותייך חותכות זו בתוך זו
בקצב המוסיקה הזועקת לאהבה
בקצב הלב המטורף הנוהם בקרבך, בקרבי
והצד השמאלי הכמעט מושלם וכה ילדותי.

5.8.12