האמצעי: תשחצים, ספרי קומיקס ישנים, מוסיקה חרישית של קורט
קוביין, סיגריות לייט וקנקן לימונדה Home made. המטרה: להעביר
ערב לבד וליהנות מזה. כ"כ טריוויאלי, כ"כ פשוט וטבעי. כמעט כמו
סיגריה אחרי סקס. אבל ההרגשה טעונה, אפלה ומבשרת רעות. משהו בי
משתחרר כשאין הסחות דעת אקטיביות, משהו עצוב נורא. אני מקשיבה
לקורט קוביין ששר בכאב מנסר " "my girl where did you sleep
last night? " ובאותו רגע מחליטה שזו הייתה בחירת השיר הכי לא
טובה לשמוע כשאתה לבד ועצוב. כל השדים שבי שנדחקו עמוק,
מרגישים שאני קצת מתערערת והם יכולים לצוץ שוב.
הם עומדים בחדר, אחד אחד, כל אחד בתורו מספר לי סיפור אחר שקרה
לי.
אני נמלטת מהחדר להמולה היחסית שבסלון, אימא שואלת בעיניה
המרגיעות איך אני מרגישה, אני עונה "בסדר" מהיר ומצטרפת לחדשות
מבט שנדמה שתמיד שם. יודעת שאני כ"כ קרובה להישבר ולהתקשר
אליו, סתם בקול קליל ונטול דאגות לשאול מה קורה, אחרי דיון קצר
עם עצמי, חוזרת לחדר ומחייגת. אחרי 3 צלצולים הוא גם עונה בקול
קליל מדומה "היי" ואני משתפת פעולה, אחרי שעה אני אצלו במיטה,
אחרי 3 שעות אני שוב לבד בחדר שלי. רק אחרי 7 שעות ממש לפני
שאני נרדמת אני חושבת על זה שאנשים לא אוהבים ללכת, הם אוהבים
לחלוף.